"ש. למה לא כתבת בנ/2 (ההסכם, א"ק) שאם עסקת מובילטל לא תצא לפועל זאב (התובע, א"ק) יצטרך להחזיר לך את הכסף ששילמת לו כמקדמה?
ת. צודקת. זאת טעות הייתי צריך לכתוב וגם לתבוע אותו על הכספים. לא תבעתי אותו למרבה הצער כי לא חשבתי על זה בזמן הזה. הייתי צריך לתבוע אותו על יותר מזה שהרס לי עסקה. הסתבר בדיעבד שמאחורי גבי עשו ביזנס למכור את החברה למישהו אחר".
- לדעתי, גם בדברים אלה לא דייק הנתבע, ואני סבור כי הם משקפים ניסיון לשנות בדיעבד את תיאור השתלשלות העניינים, כפי שהוא קיבל ביטוי בעדויות ובראיות אחרות שהובאו בהליך זה. גרסתו של הנתבע, שתשלום דמי התיווך בכלל, וסכום היתרה של 1.5 מיליון דולר בפרט, הותנתה בהשלמת עסקת מובילטל, היא בלתי מתקבלת על הדעת גם מסיבה אחרת. כאמור בהסכם, הסכום של 5.5 מיליון דולר כבר שולם לתובע קודם לחתימת ההסכם, והתובע לא השכיל להסביר את העובדה ששולם לתובע סכום כה משמעותי מבלי שעסקת מובילטל הושלמה ואף מבלי שהייתה ידיעה אם ומתי תושלם. הנתבע טען אמנם שהסכום ששולם היה בבחינת מקדמה על חשבון סכום שהתובע יקבל בעתיד (סעיף 23 לתצהירו של הנתבע – נ/21), אולם לדעתי הטענה נטענה בעלמא ומבלי שהובאו סימוכין התומכים בה, והיא גם סותרת את הראיות המצביעות על כך שהנתבע הסכים לשלם דמי תיווך בסכום של שבעה מיליון דולר, כמתואר בחלק אחר של פסק הדין.
- הנימוק השני לדחיית טענתו האמורה של הנתבע הוא שהטענה נטענה לראשונה בחלק השני של ההליך, ולאחר שהדיון הוחזר בעקבות פסק הדין שבערעור. משום כך יש להתייחס לטענה כאל "טענה כבושה", שההלכה לגביה היא כי "ערכה הראייתי של עדות כבושה הינו מועט, זאת בשל החשד הטבעי המתעורר לגבי אמינותה. חשד זה כמובן יכול להיות מופרך, בהינתן סיבה משכנעת לכבישת העדות" (מח 7803/11 חסון נ' מדינת ישראל (28.03.12)).
- בענייננו, הנתבע לא הסביר מדוע עלה עניין הקשר בין תשלום דמי התיווך להשלמת עסקת מובילטל רק בשלב הנוכחי של ההליך, והתהייה בעניין זה מתעצמת על רקע תוכן שני תצהירי עדותו בשלב הראשון של ההליך (נ/16 ונ/17). בתצהירו הראשון (נ/16) העיד הנתבע (בסעיף 11 לתצהיר) כי:
"במאמר מוסגר אציין כי בסופו של דבר עסקת מובילטל לא יצאה אל הפועל, לא מעט באשמתו של התובע, כך שספק אם התובע זכאי לתשלום שקיבל גם בגינה ..."
מן האופן שבו נוסחו הדברים עולה כי הנתבע לא סבר, בעת שחתם על תצהירו (15.04.10), שתשלום דמי התיווך הותנה בהשלמת עסקת מובילטל, וגם בתצהירו הנוסף בשלב הראשון של ההתדיינות (נ/17) אין התניה כזו, ומה שהעיד הנתבע באותו תצהיר (בסעיף 10) הוא: