"ב-17.11.2000 התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד נשיץ, שבה סוכם על המשך עסקת מובילטל, ורק בעקבות זאת, ועל פי בקשתו של מר צ'רנוי, הסכמתי להוציא את ההתחייבות נ/2 בתיק זה, בשם החברה שהתעתדה לרכוש את מובילטל".
לכך יש להוסיף את דבריו של הנתבע בחקירתו הנגדית בשלב הקודם של ההליך, שם אמר:
"לפני עדותי פה אני הסתכלתי על נ/2 (ההסכם, א"ק) ושוב הסתכלתי על הסכם האופציה שהוא ההסכם המקורי, ונזכרתי בכל השתלשלות העניינים, נושא מובילטל היה הסיבה היחידה לתשלום הכסף לזאב רום מאז ומתמיד" (בעמ' 75 לפרוטוקול).
- הדעת נותנת כי אם, כטענת הנתבע, השלמת עסקת מובילטל הייתה תנאי לתשלום סכום דמי התיווך, במלואו או בחלקו, היה הדבר מקבל ביטוי באיזה מתצהירי עדותו של הנתבע או בחקירתו הנגדית בשלב הקודם של ההליך. כשלא אלה הם פני הדברים, אין מנוס מן המסקנה שטענה זו, שהועלתה רק בשלב הנוכחי, היא טענה כבושה שערכה הראייתי מועט, וגם משום כך אני דוחה אותה.
הצדדים המתקשרים בהסכם
- בפסק הדין הראשון קבעתי את אחריותו של הנתבע לשלם לתובע, בין השאר, על יסוד המסקנה שהתאגיד "...אינו אלא מכשיר שבאמצעותו ניסה זאבי להרחיק עצמו מן ההתחייבות לשלם לרום את הסכום של מיליון וחמש מאות אלף דולר שנקבע בהסכם, באמצעות יצירת חיץ בינו לבין התחייבות שלכאורה הוא נטל על עצמו". בהמשך קבעתי כי על פי הראיות יש יסוד למסקנה שהנתבע נושא באחריות לשלם לתובע את הסכום של 1.5 מיליון דולר הקבוע בהסכם, וזאת על יסוד הקונסטרוקציה המשפטית של "הרמת מסך מדומה", שהשימוש בה נדרש על מנת למנוע מצב שבו מסך ההתאגדות ישמש "...כנימוק יחיד ואין בלתו כדי לשלול את אחריותו של זאבי לתשלום יתרת הסכום שנקבע בהסכם לאחר שמרביתו כבר שולמה" (סעיף 25 לפסק הדין).
- פסק הדין בערעור נתן בידי התובע אפשרות לתקן את תביעתו ולהוסיף טענות שעניינן הרמת מסך התאגדות (או התעלמות ממנו). בה בעת ניתנה לנתבע אפשרות להתמודד עם טענות אלה.
- בשלב הסיכומים טען התובע (בסעיף 25 לעיקרי הטיעון) כי המסקנה המתבקשת מן הראיות היא, שהוכחו די הצורך הנסיבות המצדיקות התעלמות ממסך ההתאגדות של התאגיד (הרמת מסך מדומה), וקביעה כי הנתבע אחראי באופן אישי להתחייבות שבהסכם לשלם את יתרת דמי התיווך. עוד הוא טען (בסעיף 24 לעיקרי הטיעון) כי הסתמכות הנתבע על מסך ההתאגדות כנימוק המצדיק את דחיית התביעה נגדו, מהווה כשלעצמה עילה להרים את מסך ההתאגדות, מפני שהנתבע עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד על מנת להונות את התובע.
- הנתבע מצדו טען כי הצדדים הנכונים להסכם הם התאגיד ופונטנה, ומכיוון שלא הוכחו התנאים להרמת מסך ההתאגדות, יש לדחות את תביעת התובע נגד הנתבע, מכיוון שאינו הנתבע הנכון.
- לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות – הן זה שהובא בשלב הראשון, הן זה שהובא בשלב הנוכחי – אני סבור שהתובע עמד בנטל להוכחת טענותיו בנוגע להצדקה להתעלמות ממסך ההתאגדות (הרמת מסך מדומה) ומן העבר האחר לא עלה בידי הנתבע להראות שההסכם בכתב הוא התחייבות של התאגיד ושמשום כך יש לדחות את תביעת התובע נגדו. להלן אסקור את חומר הראיות התומך במסקנה שבנסיבות העניין ראוי להתעלם מאישיותו המשפטית הנפרדת של התאגיד, מפני שהראיות, ובעיקר עדותו של הנתבע הן בהליך זה הן בהליך הפלילי, תומכת במסקנה שהנתבע השתמש בתאגידים שבשליטתו, הישירה או העקיפה, לצורך התקשרויות שונות, אולם אינה מסבירה מדוע ההתקשרות נעשתה עם תאגיד זה או אחר. בהקשר הנוכחי אזכיר את טענת התובע, המקובלת עליי, שהפנה לעדותו של הנתבע בהליך הפלילי, שם הוא הופנה להסכמים עם צ'רנוי שעניינם עסקת המימון. הוא התבקש להסביר מדוע Zeevi Communication מופיעה כצד להסכם אף שאינה צד להסכמים הקשורים לעסקת המימון, ותשובתו הייתה: