הרמת מסך
- עוד קודם לכניסתו לתוקף של חוק החברות, נקבע בפסיקה כי דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות נועדה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. כך למשל, בעניין מוברמן, נפסק כי:
"הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מירמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ כדי להינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק.
הרמת מסך זו גם נועדה לאפשר לבתי המשפט לעמוד על משמר שלטון החוק ולהגן על טובת הציבור מפני מעשים הפוגעים בו או במיגזרים שבו, שהמסך המפריד בא לכסות עליהם".
- מאז כניסתו לתוקף של חוק החברות, מוסדר הנושא בסעיף 6 שלו, הקובע (בנוסח שלפני תיקון מס' 3):
"6. (א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה:
(1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה;
(2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה;
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג);
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה;
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי של החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה;
(ד) ...".
- בע"א 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (04.09.15) נפסק כי:
"הרמת מסך" הינה דוקטרינה, המעוגנת בסעיף 6 לחוק החברות, אשר מאפשרת לבית המשפט לייחס, במקרים חריגים, חוב, או זכות של החברה לבעל מניותיה (ולהיפך). בכך, הדוקטרינה האמורה מהווה חריג לעקרונות האחריות המוגבלת והאישיות המשפטית הנפרדת של החברה, בהתאמה (ראו באופן כללי: שרון חנס "עיון מחודש באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בדין הישראלי" עיוני משפט כח(2) 5 (2004), וכן: גרוס, חוק החברות, בעמ' 67-66. לסקירת התנאים שבהם יורה בית המשפט על "הרמת מסך", במיוחד לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, ראו: ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון [פורסם בנבו] (22.1.2015), בפיסקה 56 לפסק דינו של חברי השופט י' דנציגר וההפניות שם (להלן: פרשת שמואל שמעון))".