ובע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ ואח' נ' שמואל שמעון ואח' (22.01.15) נקבע כי:
"כידוע, לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הינו הבסיס לדיני החברות במשפט הישראלי ובכלל. בצידו של כלל זה קיים חריג – הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) – המאפשר במקרים מסוימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה, כיוון שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ושינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על ידי בית המשפט. קביעה זו קיבלה משנה תוקף לאחר שסעיף 6 לחוק החברות תוקן במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, כשבמסגרת התיקון הצטמצמו במידה ניכרת המקרים שבהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה".
- בפסק הדין הקודם הצבעתי על כך שבענייננו השימוש בסעיף 6 של חוק החברות הוא מוקשה, מכיוון שהתובע לא צירף את התאגיד כנתבע נוסף, והנתבע מצדו הוסיף והצביע גם על העובדה שהתובע לא הוכיח שהנתבע הוא בעל מניות בתאגיד. בטענה זו של הנתבע יש ממש. בחומר הראיות ניתן למצוא תמיכה לכך שמניות התאגיד מוחזקות, במישרין או בשרשור, בידי הנאמנות, ושהנתבע מנהל את פעילותו העסקית באמצעותה, אולם לדעתי דווקא עובדה זו מחזקת את המסקנה שבנסיבות העניין, כפי שהוכחו בשני שלבי המשפט, יש לראות את הנתבע כמי שחייב על פי ההסכם על יסוד התעלמות ממסך ההתאגדות של התאגיד ולא על סמך הרמתו. כמוסבר בחלק הקודם של פסק הדין, הנתבע כשל להוכיח את תכלית קיומו של התאגיד, את העובדה שיש לו תוכן או פעילות עסקית וכן, ולא פחות חשוב, שהתאגיד הוא שקיבל החלטה להתקשר בהסכם עם התובע. במצב עניינים זה אין לי אלא לשוב ולהצביע על דבריה של חביב-סגל שעליהם הסתמכתי בפסק הדין הקודם, ולפיהם:
"רובריקה נוספת של מקרים היא הרובריקה של חברות הנעדרות כל תשתית כלכלית או עסקית שהיא. בעבר, נהג בית המשפט לראות בחברות מעין אלה את "האני האחר" (alter ego) של בעל המניות, על מנת להטיל אחריות אישית על בעל המניות בחובותיה של החברה הריקה מתוכן. בפסיקה שלאחר חוק החברות, התפתחה הטרמינולוגיה של "קליפה ריקה" על מנת לתאר חברות הנעדרות משאבים כלכליים כלשהם. מכל מקום, המסר הנלמד משני המבחנים הוא זהה: לא ניתן ליהנות מיתרונותיו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אלא אם כן משקיעים בעלי המניות בפיתוח עסק ממשי כלשהו לחברה. כאשר בעלי המניות כושלים מלמלא את החברה בתוכן כלכלי כלשהו, הרי שהדבר יהווה בסיס להרמת מסך ההתאגדות" (שם, בעמ' 311).