לטענה זו ניתן לכאורה למצוא תימוכין במייל ששלח עו"ד ניר פרבר, היועץ המשפטי של קרסו, לאסף שטרנברג ביום 2.8.10 (ושהועבר בו ביום לדני לוי) ובו כתב עו"ד פרבר לשטרנברג כי "מבדיקה שביצעתי, הסכם הסוכנות עם חיים לוי הסתיים ביום 1.1.2010... יש צורך להחתים את הסוכנות על ההסכם הסטנדרטי החדש של החברה שהועבר לך". בתגובה למייל ששלח שטרנברג לרונן לוי השיב רונן כי עורכת-דינה של חיים לוי בחופשת לידה ו"אחרי שהיא תשוב, נעבור על החוזים ונתאם פגישות למיסוד ההסכמים" (התכתובת צורפה כנספח כא1 לתצהירו של דני לוי). מההתכתבות בין הצדדים לאחר שנשלחה הטיוטה, עולה כי חל עיכוב מסוים במשא-ומתן לקראת כריתת ההסכם בשל חופשת הלידה. על אף שנציגי קרסו הדגישו את חשיבות החתימה על ההסכם והבהירו כי "נכון לעכשיו אין חוזה תקף בין הצדדים" ביקשו נציגי חיים לוי ארכות לצורך העברת הערותיהם בעניין זה (התכתובת צורפה גם כנספח טו לתצהיר שטרנברג).
- מדרך התנהלות זו ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים היתה להמשיך בפעילות משותפת בכפוף לכך שתושג ביניהם הסכמה בנוגע להמשך המתווה העסקי. מסקנה זו מושתתת כאמור גם על אי הכללת סעיף חידוש בחוזה הסוכנות לדרישת קרסו, ועל ההנחה כי על אף הסירוב להכליל סעיף מעין זה התכוונה גם קרסו להמשיך את היחסים העסקיים עם חיים לוי, בכפוף לכך שתושג הסכמה חדשה המתאימה לנסיבות החיים והשוק המשתנות. יובהר שאף אם לא תתקבל גרסת וייץ לפיה אי המשלוח של טיוטת ההסכם בחודש ינואר נבע מטעות כלשהי, הרי שהעובדה לפיה התנהלו הצדדים במשך חצי שנה ללא חוזה בכתב אין בה כדי להביא למסקנות מרחיקות לכת בנוגע להסכמה כלשהי שהושגה בין הצדדים, ובוודאי שלא למסקנה לפיה התנהלות זו מיסדה הסכמה מחייבת לטווח ארוך, ולשיטת התובעת – הסכמה נצחית.
בהקשר זה יש להבהיר כי גם העדים מטעם חיים לוי לא טענו שהובטח להם כי ההסכם ישרור מכאן ואילך ולנצח נצחים. לעניין זה ציין דני לוי כי הניח שהצדדים ממשיכים לפעול כרגיל עד לכריתת חוזה חדש, והניח שהחוזה החדש שייכרת יהיה ברוח ההסכם הקודם (עמ' 210-209 לפרוטוקול). מכאן שאין בפי חיים לוי טענה לפיה הסכימו הצדדים באופן פוזיטיבי להמשיך ולנהל את עסקיהם באופן זהה לזה שנקבע בהסכם המקורי לנצח או אף למשך תקופה מוגדרת נוספת.
- כאמור, המשא-ומתן לא נשא פירות. שני הצדדים מאשימים זה את זה בכשלון המשא-ומתן. חיים לוי סבורה כי קרסו ניהלה את המשא-ומתן בחוסר תום לב. במהלך חקירת עדיה של חיים לוי כנתבעת שכנגד טענו בני משפחת לוי שהדבר נעשה בזדון על ידי מנכ"ל קרסו (וייץ). קרסו טוענת כי האשם לכך נעוץ בהתנהלותם של בני משפחת לוי, שלא הסכימו לתנאים הבסיסיים שנכללו בטיוטת החוזה, אף שמדובר בתנאים שהחילה קרסו על כל הסוכנויות ברשת. גם ניסיונות שנעשו לרכוש מחצית מהפעילות של חיים לוי או את הפעילות כולה, נתקלו בדרישות לא הגיוניות של חיים לוי. לפיכך לא ניתן היה להגיע להסכמה כלשהי. כאשר לכל אלה נוספו איומים מרומזים יותר ופחות בנוגע להליכים שתנקוט חיים לוי כנגד קרסו, במועד קריטי של הנפקת מניות קרסו בבורסה, ולאחר שהדיונים בפגישות בין נציגי הצדדים הגיעו לטונים גבוהים ביותר, הגיעה קרסו לכלל מסקנה לפיה לא ניתן להמשיך בהתקשרות החוזית. לפיכך הודיעה על ביטול ההרשאה, תוך שהיא נוקבת בפרק זמן של שישה חודשים של הודעה מראש.
- לנוכח המסקנה לפיה ממילא לא שרר בין הצדדים הסכם לתקופה בלתי קצובה לאחר תום ההסכם הקודם, אלא אך הסכמה לניהול מגעים בעניין המשך אפשרי של ההתקשרות החוזית, ומאחר וממילא ניתנה בסופו של דבר הודעה מוקדמת של שנה, ספק אם נודעת משמעות מעשית להכרעה בעניין הדרך בה התנהל המשא-ומתן בין הצדדים באותה תקופה. עם זאת, ולו להשלמת התמונה, ייסקרו המגעים שנערכו בין הצדדים, בקצירת האומר.
- מהעדויות עולה שהתקיימו מספר מפגשים בין הצדדים בניסיון להגיע להבנה. דני לוי הבהיר בתצהירו שההסכם שנשלח מטעם קרסו לתובעת לא היה מקובל עליה כלל ועיקר, הן בשל העדר הבלעדיות, הן בשל משך החוזה המוצע, הן בשל עמידת קרסו על אפשרות לסיום ההסכם "מכל טעם שהוא" בהתראה של חודשים מספר, וגם על רקע דרישות ל"וויתור על זכויות עבר" והעדר הסכמה לשיפור התנאים המסחריים (סעיף 10 בעמ' 35 לתצהירו של דני לוי). נושאים אלה נדונו בין באי-כח הצדדים, אך עלו גם בפגישות בין נציגי הצדדים עצמם. בעקבות פגישה שהתקיימה ביום 7.9.10 בנוכחות דני ורונן לוי מחד ואילן טל ושטרנברג מאידך, שלחה התובעת מסמך ובו אותן הסכמות שהושגו בישיבה על פי תפיסתה (עמ' 2 לנספח כח לתצהיר שטרנברג). בין אלה ציינה חיים לוי כי הוסכם על חידוש החוזה לשנתיים; על מתן הודעה של שנה מראש אם קרסו אינה מעוניינת לשוב ולחדש את ההתקשרות בתום תקופה זו; על בלעדיות עם אפשרות לביטולה בהודעה של שנה מראש; ועל מספר נושאים נוספים. יצויין כי במסמך זה לא נאמר דבר על פיצוי שישולם לחיים לוי בגין שווי שוק ומוניטין אם יסתיים הקשר החוזי. בתשובה שלח שטרנברג מכתב ביום 16.9.10 (עמ' 1 לנספח כח לתצהירו) ובו השגות קרסו על הסכמות אלה המיוחסות לה, שעיקרן גישתה לפיה יסתיים החוזה ביום 31.12.12 עם אפשרות לסיומו בהודעה של חצי שנה מראש, והעדר התחייבות לבלעדיות אך התחייבות למתן הודעה אם תחליט קרסו לפתוח אולם תצוגה לרכב בירושלים. בעקבות פגישה זו נשלח לדני לוי נוסח חדש של טיוטה (נספח כט לתצהיר שטרנברג).
- פגישה נוספת בעניין זה התקיימה בין נציגי התובעת לבין שטרנברג ועו"ד פרבר ביום 11.10.10. בעקבות פגישה זו נשלחה ביום 17.10.10 לחיים לוי טיוטה מעודכנת של החוזה (נספח כא2 לתצהירו של דני לוי). מעיון בטיוטה שצורפה לתצהירו של דני לוי ובהערות שכתבה ב"כ התובעת בכתב יד על הטיוטה, ניכר שבין הצדדים היו חילוקי דעות מהותיים בשלב זה. ביום 31.10.10 נערכה פגישה אחרונה בעניין האפשרות לכריתת הסכם (סעיף 20 בעמ' 36 לתצהירו של דני לוי).
- בחודש נובמבר 2010 העלה וייץ את ההצעה לפיה קרסו תרכוש מחצית מפעילות חיים לוי. הצעה זו גררה מספר מפגשים בין נציגי הצדדים. לצורך קידום ההצעה שלח וייץ את רועי ארליך, מנהל הפיתוח העסקי, לנהל משא-ומתן לרכישה. יוער כי ארליך אינו עובד עוד בקרסו, ובעדותו ניתן היה להתרשם כי הוא מבקש להציג את הדברים כהווייתם. הוא אף התנצל בפני רונן לוי באולם בית המשפט על כי נאמר בתצהירו שרונן התבטא בצורה כוחנית במפגש ביניהם. לגוף העניין העיד ארליך שהוא התרשם כי וייץ נכון "לסגור עסקה" עם התובעת (סעיף 5 לתצהירו). במסגרת תפקידו בקרסו ניהל ארליך את המשא-ומתן לרכישת חמש חברות (עמ' 656-655 לפרוטוקול), ואם העסקה היתה עולה יפה – הוא היה מתוגמל בגינה (עמ' 655 ו-665 לפרוטוקול). ארליך ביקש מרונן לוי כי יעביר לו דוחו"ת כספיים של חיים לוי כדי שניתן יהיה להציע הצעה מושכלת לרכישה (סעיף 11 לתצהיר ארליך), אלא שלאחר מכן הודיע לו רונן טלפונית כי החליט לא להעביר את הדוחו"ת הכספיים של חיים לוי לידי נציגי קרסו (סעיף 14 לתצהירו). אין מחלוקת שהדוחו"ת אכן לא הועברו לקרסו, מצב דברים שללא ספק הקשה מאוד על האפשרות לשקול לרכוש את החברה (עמ' 661-660 לפרוטוקול).
- בעקבות הפגישה עם ארליך שלח רונן לוי ביום 14.12.10 הצעה בכתב למיזם משותף של קרסו וחיים לוי, וזאת, כאמור, מבלי שהוצגו לפני קרסו הנתונים הכספיים של חיים לוי. בעיקרו של דבר הציע רונן כי קרסו תרכוש מחצית מהפעילות של חיים לוי בתמורה ל-30 מיליון ₪ (על בסיס הנחת העבודה של חיים לוי לפיה שווייה הוא 60 מיליון ₪), תשכור את הנכס במשך 20 שנה בסכום של 165,000 ₪ לחודש ותעסיק את רונן ודני לוי כמנהלי החברה החדשה בתנאי העסקה דומים לאלה של סמנכ"ל בקרסו (נספח כב1 לתצהירו של דני לוי). בתשובה למכתב זה נשלח ביום 27.12.10 מכתבו של אבי קנת, סמנכ"ל מכירות ושיווק בקרסו, ובו נטען כי קיימים פערים מהותיים ביותר בין הדרך בה הוצגו הדברים על ידי נציגי חיים לוי במהלך הפגישות לבין האמור במכתב, ולפיכך נראה שלא ניתן "להתקדם בערוץ זה" ועל חיים לוי לחתום על הסכם הסוכנות שהועבר לה (נספח כב2 לתצהירו של דני לוי). להערכת ארליך דובר בהצעה המציגה מחיר רכישה העולה במאות אחוזים על שווייה המשוער של התובעת (עמ' 667 לפרוטוקול). קנת הסביר כי בישיבות ההנהלה דובר על רכישה על בסיס מכפיל של עד בין פי 3 ל-4 מהרווח השנתי של חיים לוי (עמ' 706 לפרוטוקול). לפיכך לא ניתן היה להציע הצעה מושכלת כלשהי בהיעדר הנתונים הכספיים.