- ביום 23.2.11 נערכה פגישה בין הצדדים ובאי-כוחם. למחרת היום שלח עו"ד ברם מכתב לקרסו (נספח כג3 לתצהיר דני לוי) ובו ציין כי בשנים האחרונות הפרה קרסו באופן חד-צדדי את מערכת היחסים ההסכמית שבין הצדדים ולפיכך בכוונת חיים לוי לשלוח בימים הקרובים "דרישה כספית מפורטת" בנוגע ל"נזקי הפרות העבר", כדי שזו תובא בחשבון במסגרת המתווה שהצדדים יגיעו אליו לצורך המשך היחסים שביניהם. דברים אלה נדחו מכל וכל במכתב ב"כ קרסו מיום 27.2.11 (נספח כג4 לתצהיר דני לוי), בו הובהר, בין היתר, כי מטרת הפגישה היתה "למצוא את הדרך לפרידה מכובדת וזאת על פי בקשתכם המפורשת". ביום 1.3.11 שלח רונן לוי הודעת מייל לבאת-כוחו ולאחרים, ובכלל זה לאבי קנת. הודעה זו כוללת הודעה קודמת של באת-כוח חיים לוי, עו"ד הר-אבן, העוסקת בחוות-דעת של רואה חשבון שהועברה לעיונה. עו"ד הר-אבן ציינה כי "הדו"ח מצביע על קיום הפסד, אך לא על סיבת ההפסד, ואנו צריכים את הסיבה לצורך התביעה. רובי – האם אפשרי שבדו"ח יתווסף פרק של תזה אודות מקור ההפסד, וכמובן באופן שיצביע על קרסו כאחראית?". לפניה זו השיב רונן לוי בפירוט ארוך של כל הנזקים שלדעתו יש לכלול בחוות הדעת, כשהוא ממען הודעה זו גם לאבי קנת (נספח ו' לתצהירו של אבי קנת). למחרת היום, ביום 2.3.11, שלח ב"כ קרסו מכתב הודעה אודות סיום הרשאת חיים לוי לשמש כסוכן למכירת רכבים ברשת קרסו (נספח כג5 לתצהיר דני לוי), וביום 8.3.11 נשלח מכתב הודעה על סיום הרשאת חיים לוי לשמש כמרכז שירות מוסמך (נספח כג6 לתצהיר דני לוי).
- ההתנהלות שתוארה לעיל מצביעה על כי המשא-ומתן לכריתת הסכם חדש עלה על שרטון כבר בשלביו הראשונים לנוכח פער עצום בעמדות הצדדים בנוגע לכל הנושאים המרכזיים. המשא-ומתן שהתנהל לאחר מכן בניסיון לרכישה של מחצית מפעילות חיים לוי, או של מלוא הפעילות על ידי קרסו, לא עלה יפה הן בשל דרישות חיים שנראו מוגזמות על פניהן; הן מאחר וחיים לוי סרבו לחשוף את הנתונים הכספיים בפני קרסו, וממילא לא ניתן היה לאמוד באופן מושכל מה שווי רכישת הפעילות; והן בשל חוסר האמון הבוקע ועולה מהתכתובות בתקופה אחרונה זו ומתמליל השיחה שבין דני לוי לאבי קנת. במצב דברים זה אין כלל מקום לפליאה על שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנה. האיומים על הגשת תביעת ענק, על שכירת שירותיו של רואה חשבון שהוא "הזיגל של ניירות הערך", קשירת הדברים למועד הנפקת קרסו בבורסה, והדוא"ל מיום 1.3.11 שהצביע על בניית תביעת ענק נגד קרסו, בוודאי שלא תרמו לאמון שבין הצדדים או לנכונות של קרסו להתקשר בהסכם, שלא לומר בהסכם לטווח ארוך, עם חיים לוי. איום על הצד שכנגד בהגשת תביעות ענק אינו מהווה צעד טקטי נבון בניהול משא-ומתן האמור להיות מושתת על אמון, ודומה כי פליאתה של התובעת מכך שלא נכרת עמה הסכם בסופו של יום ומכך שקרסו החליטה לבטל את ההתקשרות בנסיבות שנוצרו, אינה במקומה.
- לטענת התובעת נוהל המשא-ומתן מתחילתו בחוסר תום לב, וכאשר לקרסו אין כל כוונה להתקשר בהסכם עם חיים לוי או לרכוש את פעילותה. מסקנה זו מושתתת בעיקרה על דברים שנאמרו מפיו של וייץ בישיבת הדירקטוריון של קרסו ביום 8.6.10 (ת/12; אין מחלוקת שהדברים נאמרו על ידי וייץ – עמ' 732 לפרוטוקול). בפרוטוקול ישיבה זו נרשם מפיו של וייץ: