"22. כל צד זכאי לבטל הסכם זה בהודעה בכתב ומראש של 90 יום לצד השני, ומתום המועד הנקוב בהודעה יחשב הסכם זה כבטל על כל המשתמע מכך והמתחייב בהתאם להוראות הסכם זה. ויובהר למען הסר כל ספק כי כל צד מוותר בזאת על כל טענה או תביעה מכל סוג שהיא בקשר לביטול כאמור. זכות הביטול הנה זכות יסודית בהסכם זה ותעמוד לכל צד אף מבלי שיצטרך לתת הסברים או סיבות לביטול וכו' ומטרתה לאפשר ניתוק היחסים ע"י מתן הודעה בכתב ובדואר רשום בכתובות המפורטות להלן. זכות זאת עומדת לצדדים כשכל אחד מהם יודע ומבין את משמעותה ומצהיר כי הסכמה הדדית זו ניתנה ללא כל לחץ או כפיה.
כל אחד מהצדדים מתחייב להודיע לצד השני ולמחלקת המוסכים במשרד התחבורה על ביטול חוזה ההתקשרות וזאת 90 יום לפחות לפני מועד הביטול בפועל".
- אמור מעתה, על פי הוראות ההסכם שעמדו בתוקף בין הצדדים במועד ביטול ההרשאה, נקבע במפורש כי כל צד רשאי לבטל את ההסכם בהודעה של 90 יום מראש "מבלי שיצטרך לתת הסברים או סיבות לביטול". עוד נקבע כי כל צד להסכם מוותר "על כל טענה או תביעה" מכל סוג שהוא בנוגע לביטול ההסכם. הצדדים אף הצהירו שהם מבינים את משמעותה של הסכמה זו. דומה שקשה לחשוב על תניה ברורה וחד-משמעית יותר מזו שנוסחה במסגרת ההסכם ששרר בין הצדדים. מכאן שעל פי הוראות הסכם המוסך רשאית היתה קרסו לבטל את ההסכם תוך מתן הודעה של 90 יום מראש, ללא כל סיבה ומבלי לתת כל הסבר. מקל וחומר שרשאית היתה היא לעשות כן תוך מתן הודעה של שישה חודשים, כפי שעשתה בפועל.
- על אף לשונו הברורה והחד-משמעית של חוזה המוסך משנת 2010, טענו נציגי חיים לוי שאין להחילה על המערכת החוזית שבין הצדדים. לעניין זה טען רונן לוי שחתם על כל חוזי המוסך "בְּדַקָה" מבלי לעיין בהם (עמ' 45 לפרוטוקול). עוד טען בכל הנוגע לחוזי המוסך שנחתמו לאחר שנת 2000 כי "לא קראתי, לא עיינתי בחוזה יותר משלוש דקות, זה לא עניין אותי" (עמ' 47 לפרוטוקול) וכי כלל לא טרח לקרוא את הסכם המוסך משנת 2010 (עמ' 63 לפרוטוקול). לדבריו, אם היה יודע שנכללת בהסכם אותה תנית ביטול שצוטטה לעיל, לא היה הדבר מקובל עליו (שם). לשאלה מדוע צרף את הסכם המוסך משנת 2010 לתצהירו אם כלל לא טרח לקוראו, השיב שצרף אותו רק כדי לבסס את טענתו לפיה מי שחותם על הסכם מוסך בשנת 2010 אינו מתכוון להפסיק את ההתקשרות החוזית עם הצד שכנגד (עמ' 45 לפרוטוקול). הוא הוסיף וטען כי כלל לא התייעץ עם עורך דין בקשר להסכם המוסך, מאחר ואם היה מתייעץ "לא הייתי חותם עליו, זה ברור" (עמ' 67 לפרוטוקול). בהקשר זה יש להעיר כי מעדותו של עו"ד עזריאל עלה שמשרדו ניהל משא-ומתן עם קרסו גם בנוגע לחוזה המוסך שנכרת בשנת 1999 (עמ' 83 לפרוטוקול).
- טענות חיים לוי לעניין חוזה המוסך אינן אלא טענות לפיהן "לא נעשה דבר". טענה מעין זו, המבקשת לחתור מתחת להוראות חוזה מחייב שנכרת בין הצדדים, עומדות בניגוד לכלל לפיו חזקה שאדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמה לאמור בו (ראו, לדוגמא, ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 28.12.09, בפסקה לא לפסק-הדין; והשוו ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] מיום 18.2.10, בפסקה 7 לפסק-הדין; ע"א 2053/11 עיזבון בועז נ' בנק אוצר החייל, מיום 18.12.11, בפסקה 14(ג) לפסק-הדין, להלן: הלכת עזבון בועז). המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 149 (2003); הלכת עזבון בועז, בפסקה 14 לפסק-הדין). למותר לציין שראיות מעין אלה לא הובאו במקרה דנא. חזקה זו היא חזקה עובדתית שלצידה מימד משפטי ומשמעה כי אדם נושא באחריות לחתימתו "ואינו יכול ליהנות מעצימת עיניים" (ע"א 8510/09 בנק הפועלים נ' נויברג, [פורסם בנבו] מיום 24.11.11, בפסקה 4 לפסק-הדין). המסקנה מכל האמור לעיל היא כי התובעת כבולה להוראות ההסכם עליו חתמה, ואין באפשרותה להתנער מהוראותיו. מכאן שקרסו רשאית היתה לבטל את ההסכם גם ללא מתן הנמקה כלשהי, ועל אחת כמה וכמה שהיתה רשאית לבטל את ההסכם כשהיא מצרפת הנמקה. לפיכך יש לקבוע שביטול הסכם המוסך נעשה כדין.
- המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הן ההתקשרות בעניין הסוכנות והן הסכם המוסך בוטלו כדין על ידי קרסו.