משכך הם פני הדברים לא נותר עוד לדון בהקשר זה אלא בסוגיית משך ההודעה המוקדמת שהיה על קרסו להעניק לחיים לוי.
משכה של תקופת ההודעה המוקדמת
- כפי שהובהר לעיל, מגלמת תקופת ההודעה המוקדמת את הפיצוי לו זכאי צד להסכם סוכנות עם ביטול ההתקשרות. מכאן שהשאלה בה יש לדון היא האם התקופה שנקבעה במקרה דנא מהווה פיצוי מתאים אם לאו. כאמור, במכתבי הביטול קצבה קרסו לחיים לוי תקופה של ששה חודשים כהודעה מוקדמת. תקופה זו הוארכה לכדי 12 חודשים במסגרת החלטתו של חברי כבוד השופט מ' דרורי בבקשה למתן סעד זמני, ובפועל נפרדו הצדדים לאחר 12 חודשי הודעה מוקדמת.
- לטענת חיים לוי אין מקום לפסיקת פיצוי רק בשל העדר תקופת הודעה מוקדמת מתאימה. לשיטתה כתוצאה מהביטול שלא כדין של ההסכמים נגרם לה נזק אדיר שבא לידי ביטוי במחיקת שווייה. היא סבורה שעל קרסו לפצות אותה בסכום העולה כדי שווייה של החברה על פי חוות-הדעת מטעמה, וזאת בין אם מכח דיני החוזים, הנזיקין או עשיית עושר ולא במשפט. לטענות אלה אין עוד צורך להידרש לאחר שנקבע כי החוזים בוטלו כדין. אין לפיכך גם צורך להידרש לשאלה אם אכן ניתן לבסס קביעה עובדתית כלשהי על האמור בחוות-הדעת, או לדון בטענות המומחה מטעם הנתבעת בנוגע לטעויות המתודולוגיות הרבות בחוות-הדעת מטעם התובעת.
במאמר מוסגר אציין כי על תובע הטוען לכך כי שווי החברה שבבעלותו נמחק להוכיח מה שווייה כיום, ולא רק מה היה שווייה בעבר. התובעת נמנעה משום מה מלגלות את הדוחו"ת הכספיים שלה מהשנים 2011 ואילך, ולא הגישה חוות-דעת עדכנית או משלימה לזו שהוגשה בחודש יוני 2011. צעד אחרון זה מעלה תהיות גם על רקע הטענות הרבות שבחוות-דעת מומחה הנתבעת בעניין קיומן של טעויות בסיסיות בחוות-הדעת מטעם התובעת. לא רק שהתובעת לא הגישה חוות-דעת מגיבה בעניין זה, אלא שגם בחקירתו ציין המומחה מטעמה שאין הוא מבקש להוסיף דבר לאמור בחוות-דעתו (עמ' 245 לפרוטוקול), אף שבאותה עת עמדו לפניו השגותיו של מומחה הנתבעת. מכל מקום, מאחר ואין מחלוקת שהתובעת ממשיכה להפעיל מוסך, ועובדת כיום עם אלבר, הרי שהוטלה עליה החובה להוכיח כי אכן נגרם לה נזק בפועל. הדבר לא נעשה, ודי היה בכך כדי לדחות את טענותיה.
- לשיטת חיים לוי אין לגזור גזירה שווה לעניינה מהפסיקה העוסקת בהודעה מוקדמת, מאחר ולטעמה מעולם לא נדונה בפסיקה תקופת התקשרות ארוכה כזו ששררה בין חיים לוי לקרסו; יש לשים דגש על כך שמדובר במוצר ייחודי ויקר – כלי רכב; ויש להעניק משקל מיוחד ליחסים ששררו בין הצדדים ולבלעדיות שניתנה לחיים לוי.
- כפי שהובהר לעיל, אם ניתן לראות בהסכמה שבין הצדדים חוזה לתקופה קצובה הרי שספק אם חיים לוי היתה זכאית לפיצוי כלשהו על רקע הקביעה לפיה במקרה מעין זה "הצדדים הסכימו מראש כי הסוכנות תימשך תקופת זמן קצובה, 'והסיכון' של שוק מוצלח או שוק גרוע נלקח על-ידיהם בחשבון השיקולים" (דעת כל שופטי ההרכב בהלכת טרבונל, כפי שהובהר לעיל). אף אם נמצא אומרים כי ההסכם שבין הצדדים אינו הסכם קלאסי לתקופה קצובה, שכן ניתן היה לייחס להם לכל הפחות הסכמה לניהול משא-ומתן להמשך ההתקשרות לאחר תום התקופה החוזית, הרי שאין מקום לחרוג בנסיבות העניין מהכללים שהותוו בפסיקה. כאמור, דעת הרוב בהלכת טרבונל, עליה חזר בית המשפט העליון בפסיקתו העקבית בשנים שלאחר מכן, מניחה כי יש בהודעה המוקדמת כדי לתת מענה לשני הפנים של ההשפעה הכלכלית של סיום היחסים הממושכים: הן זה הנוגע לצורך במתן תקופת זמן מתאימה לסוכן למציאת אפיק הכנסה חלופי, והן זה שיש בו כדי להעניק לו תמורה, במקרים המתאימים, על כך שהיצרן עושה שימוש בשוק הרלוונטי שפותח על ידי הסוכן.
- יישום השיקולים שפורטו בפסיקה בהקשר זה מביא לכלל מסקנה כי תקופת הודעה מוקדמת של שנה היא סבירה וראויה בנסיבות העניין. התובעת מפעילה מוסך, ומוסך ניתן להפעיל גם לאחר ההיפרדות, כפי שמוכיחים מאות מוסכים ברחבי הארץ וכפי שאכן עשתה חיים לוי בפועל; חלף ההתקשרות כסוכנות לשיווק רכב, עניין שהפיק לחיים לוי פחות מ- 10% מהכנסותיה (ולשיטתה ספק אם היה כלכלי בשל ההשקעות העתידיות העצומות בהתאמת אולמות התצוגה ל"אמות המידה" של היצרנים), ניתן להתקשר עם יצרן אחר. כאמור, חיים לוי התקשרה בינתיים עם אלבר ומשווקת רכבים מטעמה; המוצר – רכבים מתוצרת רנו וניסאן – הוא מוצר המזוהה עם היצרן ולא עם המשווק; החוזה הוא חוזה סוכנות ולא חוזה הפצה, והסיכון הכלכלי שלקחה על עצמה חיים לוי במסגרת ההתקשרות אינו זהה לזה של מי שרכש רכבים לצורך מכירתם; על רקע תקופת ההתקשרות הארוכה יש להניח כי ההוצאות שהוציאה התובעת על שיווק הרכבים הוחזרו לה זה כבר; ויש להניח כי תקופת הפעילות הארוכה איפשרה לסוכן ליהנות מפרי השקעתו עד שהביאה למצב בו "מטרתה של תקופת הודעה מוקדמת אינה מיצוי פירותיה של הקמת מערך השיווק, שהופקו מכבר, אלא מתן תקופת היערכות בלבד" (הלכת ורור, בפסקה לה לפסק-הדין).