במכלול נסיבות אלה נראה כי מתן תקופת הודעה מראש של שנה הוא סביר, וכי מתן הודעה מוקדמת לתקופה מעין זו די בו כדי לתת מענה למכלול הפיצוי לו זכאי הסוכן בגין סיום ההתקשרות. בכלל זה די בתקופה זו כדי להוות תמורה, ככל שנסיבות העניין הצדיקו זאת, עבור הרווח שמפיקה קרסו משוק הלקוחות של חיים לוי לאחר תום תקופת ההתקשרות. לפיכך לא זכאית חיים לוי לפיצוי או לתשלום נוסף בגין ביטול ההסכם או בשל העובדה שהמוסך שהקימה קרסו נהנה מחלק מחוג הלקוחות שרכשו רכבים באמצעות חיים לוי או שטופלו במוסך חיים לוי (שממשיך גם כיום לטפל ברכבים).
- בשולי הדברים יצויין כי לנוכח טענות התובעת לפיהן המשך ההתקשרות גרם לה לנזקים כלכליים ניכרים (ראו לדוגמא פסקה 16 בעמ' 16 לסיכומי התובעת), עניין שידון להלן בפרקים העוסקים בנזקי העבר, אין אלא לתהות מדוע היתה התובעת כה מעוניינת בהמשך היחסים לתקופה ארוכה יותר עם היפרדות החבילה. יתכן כי כוונתה לא היתה אלא להמשך יחסים תוך שינוי מהותי שלהם, כאשר שיעור העמלות והתשלומים שישולמו לחיים לוי ייקבע על ידה. מכל מקום, המשך באותו מתווה ששרר בין הצדדים בשנים שקודם להיפרדות לא גרר, לשיטת התובעת, אלא נזקים מתמשכים. ממילא נראה לכאורה כי קיצור תקופת ההודעה לא יכול היה לפגוע בתובעת.
- לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא אדון בטענה לפיה היה מקום לשלול מחיים לוי את תקופת ההודעה המוקדמת בשל הפגיעה ביחסי האמון ששררו בין השתיים. לבד מהעובדה כי קרסו עצמה העניקה לחיים לוי תקופת הודעה מוקדמת של ששה חודשים בהודעותיה, ובכך גילתה דעתה כי לא מדובר בפגיעה כה קשה באמון, הרי שכפי שיובהר להלן – נראה כי קרסו מחלה על אותם מעשים לא תקינים שיוחסו לחיים לוי. לפיכך אין צורך גם להידרש לשאלה מה טיב הפרת האמון המצדיק שלילת פיצוי, והאם יש מקום להחלה של כלל המצמצם את שלילת האמון למקרים קיצוניים במיוחד, הפוגעים בליבת יחסי האמון שבין סוכן ליצרן (לגישה המצמצמת ראו החלטת בית המשפט לערעורים בעניין Crocs Europe BV v. Spectrum Agencies [2012] EWCA Civ 1400).
- משנדחו טענות חיים לוי בגין ביטול ההסכמים ותוצאותיו, יש לדון ביתר טענותיה הסובבות את נזקי העבר שגרמה לה קרסו, לטענתה.
נזקי העבר
- חיים לוי טוענת כי בגין התנהלותה של קרסו כלפיה החל משנת 2005, היא השנה בה עבר ניהול קרסו ממשפחת קרסו למנכ"ל חיצוני (וייץ), נגרם לה נזק בסכום של 16,730,502 ₪. הנזקים שגרמה קרסו לטענת התובעת מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, עניינה בהוצאות במסגרת השקעות שנדרשה חיים לוי להשקיע בתשתיות לצורך עמידה בדרישות קרסו; השניה, מוסבת לדרישות של חיים לוי לתשלום בגין שיטה לא ראויה של קביעת התמורה עבור ביצוע עבודות באחריות ועלות החלפים, כמו גם לנזק הכלכלי שנגרם בעקבות הפסקת קו האשראי; והשלישית, עוסקת בנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לחיים לוי כתוצאה מהעדפת שוק הליסינג על פני השוק הפרטי. עניינים אלה יידונו כסדרם, בהתאם לסדר בו הובאו בטבלה המסכמת בחוות-הדעת מטעם התובעת.