א. השקעה ב"תשתיות"
- לטענת חיים לוי היא נאלצה להשקיע במרוצת השנים 2010-2005 סכום של למעלה מחצי מיליון ₪ כדי לעמוד בדרישות המיחשוב שהכתיבה קרסו; סכום של למעלה מ-100,000 ₪ בהכשרות עובדים כדי שיעמדו בסטנדרטים שהציבה קרסו; סכום של למעלה מ-150,000 ₪ בגין העסקת יועצים ארגוניים על פי דרישת קרסו; סכום של קרוב ל-400,000 ₪ כדי לעמוד בדרישות התיעוד של תביעות האחריות; וסכום של למעלה מ-400,000 ₪ בשיפוצים כדי לעמוד באמות המידה שקבעה קרסו. לשיטת חיים לוי על קרסו להשיב לה סכומים אלה במלואם.
- כהערה מקדימה לדיון בכל נושא הנזקים, יש להבהיר כי לחוות הדעת מטעם חיים לוי, שהיא האמורה לבסס את הטענות בכל עניין הנזקים, לא צורפו קבלות התומכות בנטען בה. קבלות מעין אלה לא צורפו גם לתצהירים הרבים שהגישה חיים לוי, ולמעשה אין מחלוקת שלא הוצגו בפני הנתבעת. חלף הצגת הקבלות שלחה חיים לוי, במסגרת גילוי המסמכים, 16 קלסרים של כרטסת ניהול החשבונות. קלסרים אלה מאגדים בתוכם את כל התנועות החשבוניות שנעשו על ידי חיים לוי במרוצת השנים הרלוונטיות, אולם לא ניתן להפיק מהם את המידע הגולמי בנוגע לנושאים השנויים במחלוקת, ובפרט בנוגע לאותם עניינים שהיה צורך להציג בעניינם קבלות, דוגמת הטענות בנוגע להשקעות סכומים במיחשוב, הכשרות עובדים, העסקת יועצים ארגוניים והשקעה בשיפוצים. אם לא די בכך, הרי שמעדות המומחה מטעם חיים לוי עולה כי לפניו עמדו הקבלות עצמן (עמ' 310-309 לפרוטוקול; והשוו גם עמ' 119 ו- 125 לפרוטוקול), אלא שאלה לא נמסרו משום מה לקרסו, על אף דרישה מפורשת והחלטה שניתנה בהקשר זה. על רקע מכלול זה דומה, איפוא, שלא עלה בידי חיים לוי להוכיח כנדרש את שיעור ההוצאות הנטען על ידה.
- גם לגוף העניין נראה שמרבית הטענות בעניין נושאים אלה כשלו כבר בתחילת הדרך, כאשר אין חולק כי הוצאות אלה שימשו לצורך המשך ההתנהלות השוטפת על פי ההסכם בשנים בהן חל. ההנחה לפיה על יבואן רכב לשפות את המוסך בו מבוצעים תיקוני אחריות ברכביו בגין עלות הכשרות עובדים, על דרך הדוגמא, היא הנחה שאינה עולה בהכרח בקנה אחד עם המציאות. קביעה מעין זו עלולה לגרור קביעה נוספת לפיה על יבואן הרכב לדאוג גם להכשרה בסיסית של עובדי המוסך, לשאת בעלות הקורסים המקצועיים שנטלו לפני שהחלו לעבוד במוסך, ולשאת בכל אגרה שתוטל על מנהל המוסך בגין ניהולו. עלויות אלה מוקצות מטבע הדברים לנותן השרות האמור להיות ערוך מבחינה מקצועית לתתו, ולא למקבלו. מכל מקום, כפי שיובהר להלן, גם לגוף העניין אין לקבל את הטענות בהקשרים אלה.
- מיחשוב: אין מחלוקת בין הצדדים כי לא ניתן לנהל מוסך ללא מיחשוב מתאים (עדות רונן לוי בעמ' 117-116 לפרוטוקול; עדות רו"ח ברלב, המומחה מטעם התובעת, בעמ' 310-309 לפרוטוקול). אין גם מחלוקת כי הסכום שתבעה חיים לוי הוא מלוא הסכום שהוצא על ידה לצורך מיחשוב בשנים 2005 ואילך (מעדות רו"ח ברלב עולה שלא הופחת אפילו הפחת מסכום זה – עמ' 308 לפרוטוקול; וראו גם עדות רונן לוי בעמ' 116 לפרוטוקול). ברי שאין לשעות לדרישה כוללנית מעין זו, כאשר נעשה שימוש בציוד המיחשוב לצורך הפעלת המוסך בפועל. לעניין זה טען רונן לוי בעדותו כי לדעתו הסכומים בהם רכש את המיחשוב, מקרסו ולדרישת קרסו, עולים על הסכום המקובל ולפיכך הוא דורש את ההחזר (עמ' 120 לפרוטוקול). אם אכן זה הבסיס לדרישה, היה על חיים לוי להוכיח מה העלות הסבירה של המיחשוב, ולדרוש את ההפרש בין עלות סבירה זו לבין העלות שנדרשה על ידי קרסו. דבר זה שלא נעשה. עוד יש לציין כי אין למעשה מחלוקת שהחומרה שרכשה חיים לוי (מחשבים, מסכים ומדפסות) היא חומרה רגילה שניתן באמצעותה לעשות שימוש בכל תוכנה שהיא (עמ' 849-848 לפרוטוקול). מכאן שאם בכלל היה מקום לטענה, הרי שהיה עליה להתמקד ברכישת התוכנה הייחודית לעבודה מול קרסו. עלות תוכנה זו לא הוכחה בכל דרך שהיא, וגם בכך יש משום עילה מספקת לדחיית הטענות בנוגע למיחשוב. לכל אלה ניתן לצרף את העובדה כי למעשה אין מחלוקת שלא ניתן היה לבצע את העבודות מול קרסו אלא באמצעות המערכת הממוחשבת שלה (כפי שעולה גם מהוראות ההסכמים שבין הצדדים), וכי מצב דברים זה הוא אופייני לסוגים רבים של סוכנויות. מאחר וחיים לוי עבדו בפועל במשך שנים ארוכות מול קרסו, היה עליהם לעשות שימוש בתוכנה זו. לפיכך אין מקום לדרוש את עלות התוכנה לאחר השימוש הממושך בה. יש גם להפנות בהקשר זה להוראת סעיף 12 להסכם הסוכנות והוראת סעיף 11 להסכם המוסך הראשון וסעיף 11 להסכם המוסך השני, המחייבות כולן את חיים לוי למחשב את עסקו לפי דרישות קרסו, ולשנות את רכיבי ומרכיבי ציוד המיחשוב על פי שיקול דעתה של קרסו. מכאן שחיים לוי הסכימה מלכתחילה להסדר לפיו יוכתבו הוצאות המיחשוב על ידי קרסו, ואין בידה להתנער בדיעבד מהסכמים אלה. לפיכך דין הטענות בנוגע לעלות המיחשוב להידחות.
- ביגוד: אגב הדיון, ואף שהדבר לא נכלל בטבלה המסכמת בחוות-דעתו של רו"ח ברלב, התייחס המומחה מטעם התובעת בחוות דעתו גם לנוהל עבודה מכוחו נקבע שעל הסוכנויות והמוסכים להנהיג לבוש אחיד לבעלי התפקידים (עמ' 23 לחוות הדעת). המומחה לא הבהיר מה העלות העודפת בגין רכישת ביגוד זה, ולא כלל עלות זו במסגרת הטבלה המרוכזת שבעמ' 28 לחוות הדעת. מכאן שסכום ההוצאה בגין הביגוד לא נכלל בכתב התביעה, שהושתת באופן מלא על הטבלה שבעמ' 28 לחוות הדעת. גם לגוף העניין לא נראה שהיה מקום לקבל טענות בעניין זה, שהרי אין מחלוקת כי נעשה שימוש לצרכי עבודה בביגוד שנרכש, וכי אלמלא היו העובדים לובשים ביגוד הנושא את סמלי רנו וניסאן היו הם לובשים ביגוד אחר אותו היתה התובעת רוכשת במחיר מלא. לא נטען ולא הוכח כי ביגוד עבודה אחר היה זול יותר, ובאיזה שיעור.
- הכשרות עובדים: לטענת חיים על קרסו להשיב לה את הסכומים בהם נשאה עת שלחה את עובדיה להשתלמויות מקצועיות שונות על מנת שיוכלו לטפל ברכבי הרנו והניסאן. מעדותו של המומחה מטעם חיים לוי עולה שגם בעניין זה הוצגו לפניו "קבלות וניירות" וכי הסכומים בהם נקב בחוות הדעת נוגעים להכשרת עובדים ש"עובדים על רכבים מסוימים לפי תקנון או לפי נהלים של יצרן הרכב, זה הכשרה ספציפית שמעבירים את העובדים" (עמ' 268 לפרוטוקול). לעניין זה הבהיר מי שהיה העובד בעל ההסמכה המקצועית הגבוהה ביותר במוסך חיים לוי, מר עובד סידה, כי מוסך לא יכול לתפקד ללא ההכשרה המקצועית שנעשתה על ידו (עמ' 343 לפרוטוקול), וכי מבחינת יצרנית הרכב רנו לא ניתן לטפל ברכביה ללא העסקת עובד בעל הכשרה מקצועית זו (סעיפים 5, 6 לתצהירו ועמ' 343 לפרוטוקול). גם המומחה מטעם חיים לוי ציין בחוות-דעתו כי הכשרות אלה בוצעו "בהתאם לתקינה של חברת רנו וניסאן העולמית" ועל פי דרישת היצרניות (עמ' 23 לחוות-דעתו). מכאן שההשקעה בהכשרות העובדים היתה חיונית כדי שהתובעת תוכל לשמש כמוסך המטפל ברכבי היצרנים.