לא למותר לציין כי מהעדויות עלה כי ככל הנראה נשאה קרסו בפועל בעלות של השתלמויות מסויימות. בפרט כך הם פני הדברים בנוגע להשתלמות באירלנד אליה נשלח עובד סידה, כאשר חיים לוי נשאו בעלויות הטיסה והשהייה וקרסו בעלויות הקורס עצמו (עמ' 472 לפרוטוקול).
לא עלה בידי חיים לוי להצביע על תניה חוזית כלשהי מכוחה על קרסו לשפות אותה בגין הוצאות הכשרת העובדים. עיון בחוזי המוסך מביא דווקא למסקנה הפוכה מזו אליה חותרת חיים לוי. בהסכם המוסך נקבע כי קרסו תספק הדרכה והשתלמות מקצועית וכי על חיים לוי חובה להשתתף בהשתלמויות מקצועיות אלה (סעיף 18 להסכם). לא נאמר בו דבר על כך שקרסו תישא בעלויות ההשתלמויות. בהסכם המוסך משנת 2010 הובהר כי חיים לוי "מתחייב להשתתף בהשתלמויות אלה בדייקנות ותוך משמעת מקסימאלית בין אם אלה יהיו בתשלום ובין אם לאו" (סעיף 16 להסכם המוסך משנת 2010; ההדגשה הוספה – ר.ו.). מעדויות העובדים עלה שהיה צורך מקצועי ממשי בנטילת חלק בהכשרה ספציפית לכל רכב חדש שיצא, כדי שניתן יהיה ללמוד מה חדש ושונה באותו רכב (ראו לדוגמא עדותו של יניב מרציאנו, בעמ' 362 לפרוטוקול). מאחר ואין מחלוקת שההשתלמויות וההכשרות היו חיוניות לצורך תפקודו של המוסך כמוסך המטפל ברכבי רנו וניסאן, ולא עלה בידי התובעת להצביע על חובה חוזית מכוחה על קרסו לשאת בתשלומים בגין השתלמויות אלה, הרי שאין בסיס לטענות הגורפות גם בהקשר זה. מסיבה זו אין לקבל גם את הטענה לפיה על קרסו לשאת בעלויות ימי העבודה המבוזבזים לצורך ההשתלמויות וההכשרות, כאשר אלה נועדו במפורש לצורך מתן אפשרות מקצועית לחיים לוי להמשיך ולעבוד כמוסך ברשת. מכאן המסקנה לפיה אין לשעות לטענה לפיה על קרסו לשפות את חיים לוי בגין עלויות ההכשרות, שבלעדיהן לא יכולה היתה חיים לוי לשמש כמוסך המטפל ברכבי רנו וניסאן.
- עלויות עבור יועצים ארגוניים: גם בעניין זה לא הוצגו קבלות התומכות בשיעור ההוצאות. רו"ח ברלב התייחס בעדותו להעסקת היועץ הארגוני, כאשר לעניין זה הסתפק באמירה כי הוא הועסק לדרישת קרסו, אולם הוא עצמו לא ראה את ממצאי היועץ הארגוני ואינו סבור שהדבר רלוונטי (עמ' 311-310 לפרוטוקול). דומה כי השאלה אם העסקת היועץ הארגוני הביאה תועלת היא דווקא רלוונטית ביותר, שהרי לא ניתן לדרוש השבת סכום שהתובעת זכתה לתמורה בגין הוצאתו.
דני לוי ציין בתצהירו כי חיים לוי העסיקה יועץ ארגוני כאשר באה לכך דרישה מטעם קרסו (סעיף 3 לפרק יז בעמ' 30 לתצהירו). לעניין זה העיד גם וייץ כי בכל הנוגע לדרישות הטכניות מילאה חיים לוי את דרישות קרסו, ובין היתר עשתה שימוש ביועץ ארגוני לפחות פעם אחת (עמ' 751 לפרוטוקול). מתצהירו של דני לוי עולה כי חיים לוי יישמה את המלצות היועצים הארגוניים, אלא שלטענתו "הסבב האחרון שנאלצנו לשלם עליו היה בפברואר 2011" ועד למועד הודעת הסיום לא יצאו המלצות היועצת הארגונית (סעיף 4 לפרק יז בעמ' 30 לתצהיר ונספח יז1 לתצהיר). מכאן שגם לשיטת חיים לוי יושמו המלצות היועצים הארגוניים. שעה שהתובעת עשתה שימוש ביועצים הארגוניים ויישמה את המלצותיהם, ההנחה היא כי הדבר נעשה לצורך טיוב דרך פעולתה. מכאן שהתובעת יצאה נשכרת, ולמצער לא הפסידה, מהעסקת היועץ או היועצים הארגוניים ולפיכך אינה זכאית לשיפוי בגין הוצאות אלה. לא עלה בידה גם להצביע על חובה חוזית כלשהי מכוחה על קרסו לשלם לה עבור העסקת היועץ הארגוני שנועד לשפר את דרך תפקודה. מאחר וגם בהקשר זה לא הוצגו ראיות של ממש בנוגע לעלויות, וחוות הדעת לא עסקה כלל בהוצאות עבור יועץ ארגוני בשנת 2011 (שלגביה הועלתה הטענה הספציפית בתצהירו של דני לוי), הרי שגם בעניין זה דין התביעה להידחות.