בשולי הדברים יש לציין כי בכתב התביעה המתוקן התפארה חיים לוי בכך שהיתה מפעילת המוסך הראשונה ברשת שהעסיקה "עובדת במשרת 'רכזת אחריות' עוד בטרם נולדה הגדרת משרה כזו בקרסו" (סעיף 14(ב) בעמ' 10 לכתב התביעה המתוקן). מכאן שהעסקת העובדת לא נעשתה על רקע דרישה של קרסו אלא, כפי שעולה מטענת חיים לוי עצמה, מתוך רצון של חיים לוי להעניק שרות מעבר לנדרש.
- שיפוצים (אמות מידה): בחוות הדעת מטעם התובעת נטען כי במהלך השנים 2010-2005 נדרשה חיים לוי לבצע שיפוצים ותיקונים לצורך עמידה במדיניות קרסו (עמ' 24 לחוות הדעת). עבודות אלה הוגדרו בטבלה המסכמת כ"אמות מידה (שיפוץ)" (עמ' 28 לחוות הדעת), וכללו שיפוצים במוסך ובאולמות התצוגה (ראו הטבלה בעמ' 24 לחוות הדעת). למעשה, נראה שאין עוד חולק היום כי על אף הכותרת שניתנה להוצאות בגין השיפוצים, משל אלה הוצאו לצורך עמידה ב"אמות המידה" שהעמידה קרסו עבור שיווק רכבים חדשים במסגרת הסוכנות, הרי שסכומים אלה לא הוצאו לצורך "אמות המידה" לאולמות התצוגה. ביצוע אמות המידה לאולמות התצוגה לא החל כלל עד תום היחסים שבין הצדדים, וזאת כאשר התכניות שהוכנו להטמעת אמות המידה בסוכנות ובמוסך תוקנו פעם אחר פעם והדברים לא הגיעו לכלל מימוש עד להיפרדות הצדדים. לעניין זה נדרש רונן לוי בחקירתו הנגדית והבהיר כי הסכומים בהם נוקב רו"ח ברלב בחוות דעתו אינם בגין אמות המידה אלא "לפני אמות המידה" (עמ' 124 לפרוטוקול).
- מהטבלה שבעמ' 24 לחוות הדעת עולה כי הסכום הכולל בגין השיפוצים (כ-430,000 ₪) מורכב מסכום העולה כדי קרוב ל-93,000 ₪ שהוצאו במרוצת השנים 2006-2005 עבור שיפוץ חדר ההמתנה של המוסך, מסכום עבור שיפוצים באולם התצוגה בסכום כולל של כ-217,000 ₪ (מתוכו הוצא סכום של כ-190,000 ₪ בשנת 2008), מסכום של כ-100,000 ₪ עבור שיפוצים שנעשו במוסך במרוצת השנים 2010-2008 ומסכום של קרוב ל-19,000 ₪ עבור שיפוץ שנעשה בשנת 2007 במחלקת טיפולים. מעיון בסכומים שבטבלה ניתן להסיק כי חלק הארי של הסכומים הוצא על שיפוצים שוטפים של המוסך, בגינם בוודאי שלא קמה לתובעת זכות תביעה כנגד קרסו. רונן לוי הסכים בעדותו כי הדרישה לשפץ את חדר הקבלה של המוסך היא לגיטימית (עמ' 125 לפרוטוקול). בדומה העיד דני לוי כי אין לתובעת טענות בכל הנוגע לאחזקה שוטפת ולהחלפת מזגנים במסגרת "אמות מידה נורמאליות למכירת מכוניות", וטענותיה נוגעות להשקעה, ולא לשיפוצים, שנעשית בשל דרישה כזו או אחרת של החברה ללא צורך ממשי (עמ' 235 לפרוטוקול). הוא הסכים גם שאם חדר אולם התצוגה או המוסך נצבעו בצבעיה של חברת רכב מסוימת לא מדובר ב"דבר שצריך להחזיר" (עמ' 236 לפרוטוקול).
- גם בנוגע לטענות בעניין השיפוצים, בדומה ליתר הטענות שנדונו לעיל, לא הוצגו הקבלות לפני בית המשפט. לא הובהר אפילו בנוגע לאחד מהסכומים מה היה טיב השיפוצים שנעשו, מדוע נדרשו השיפוצים והאם מדובר באחזקה שוטפת או בשינוי כלשהו שנעשה לדרישתה של קרסו. נראה שגם לשיטת חיים לוי חלק הארי של הסכומים המפורטים בחוות הדעת עוסק בשיפוצים שוטפים של המוסך ואולם התצוגה, בגינם גם לשיטת התובעת אין היא זכאית להחזר. הסכום היחיד שעשוי להיות כזה שנובע מדרישה ספציפית של קרסו הוא הסכום של 189,970 ₪ שמופיע בטבלה שבחוות הדעת כהוצאה עבור שיפוץ אולם התצוגה בשנת 2008. דא עקא שלעניין זה לא הובא כל הסבר, לא ניתן לדעת עבור מה הוצא הכסף והאם מדובר בשיפוץ שנצרך מסיבות אובייקטיביות או בדרישה חדשה של קרסו. כאמור, לא מדובר ביישום "אמות המידה" שבאותה עת טרם נעשה דבר ליישומן. יש לזכור כי גם אם הוצאו כספים עבור שיפוצים, הרי שעל התובעת להרים את הנטל לפיו לא צמחה לה כל תועלת כספית בגין אותם שיפוצים. במצב דברים זה אין מנוס מקביעה לפיה לא הורם הנטל לפיו הוצא סכום זה עבור גחמה כלשהי של קרסו שלא הניבה תוצאה כספית מבחינת חיים לוי. מכאן שלא הוכח שהתובעת זכאית לכך שקרסו תשיב לה סכומים אלה.