ב. פגיעה בתשלום בגין שעות עבודה, בעמלות ובקו האשראי
- "קנסות": לטענת התובעת חייבה אותה קרסו ב"קנסות" בסכום מצטבר של כ-760,000 ₪ בגין תוצאות של סקרי שביעות רצון שערכה בנוגע לטיפולי אחריות במוסך. היא דורשת כי קרסו תשפה אותה בגין סכומים אלה, שנוכו במרוצת השנים מהתעריף לשעת עבודה לו היתה זכאית.
- לעניין זה יובהר כי החל משנת 2006 הנהיגה קרסו שיטה חדשה לקביעת התשלום שישולם למוסכים עבור שעות עבודה באחריות (תיקונים כאלה ואחרים הנעשים בתקופת האחריות). היא קבעה כי ייערך סקר מדגמי בין הלקוחות שתיקנו את רכביהם, ובעקבות תוצאות הסקר ובהתאם לשקלולן ייקבע התעריף שישולם למוסך עבור שעת עבודה. לעניין זה נקבע תעריף בסיסי לשעת עבודה, וכן נקבע כי אם המוסך יעמוד ביעדים שנקבעו לו ישולם לו תגמול גבוה יותר מהתעריף הבסיסי, ואם לא יעמוד ביעדים – יופחת התגמול עבור שעת עבודה עד לרף תחתון של תגמול מינימלי. כך לדוגמא, נקבע בינואר 2007 כי היעד שעל חיים לוי לעמוד בו הוא של 55% שביעות רצון של לקוחות. התעריף לשעת עבודה הועמד על 130 ₪, כאשר התגמול האפשרי המקסימלי יכול היה להגיע ל-175 ₪ לשעה, ואילו התעריף המינימלי הועמד על 115 ₪ לשעה (המסמכים האחרונים בנספח ד' לתצהירו של ספקטור). בפועל, ועל רקע תוצאות סקרי שביעות הרצון לאותו רבעון, שולם לחיים לוי סכום של 140 ₪ לשעת עבודה ברבעון זה.
- מהמסמכים המתעדים את הפגישות והסיכומים לעניין יעדי שביעות רצון הלקוחות אליהם נדרשת חיים לוי להגיע (נספח ד' לתצהיר ספקטור) עולה כי היעד נקבע בכל רבעון או מחצית מחדש, כאשר הכוונה היא לשפר את הביצועים מרבעון לרבעון. תשלום הבסיס, התגמול המינימלי והתגמול המקסימלי, עודכנו בכל פעם מחדש. מעיון בתדפיסים הנוגעים ליעדים שנקבעו עולה כי ברבעונים הראשונים במסגרתם הוחלה שיטה זו, בשנים 2007 ו- 2008, הגיע מוסך חיים לוי עד למקום השני מתוך עשרה מוסכים בקטגוריה של המוסכים הגדולים. במשך חלק ניכר מהתקופה שלאחר מכן נמצאו הציונים שהוענקו למוסך במסגרת הסקרים כשהם נופלים באופן בולט מתחת לממוצע (עד שבחלק מהפעמים הוא דורג במקום התשיעי או העשירי מתוך עשרה).
- לטענת חיים לוי לא היתה קרסו רשאית לקבוע את השיטה המורה על תגמול לשעת עבודה בהתאם לשביעות רצון הלקוחות (השיטה כונתה כ"שיטת האלכסון" על ידי דוביק טל, שהובא כעד מטעם התובעת ושהיה ההוגה של השיטה – עמ' 185 לפרוטוקול). חיים לוי סבורה שהיה על קרסו לשלם לה את המחיר המלא עבור שעת עבודה, ומאחר ולא עשתה כן עליה להשיב לידי חיים לוי את ההפרש בין המחיר המלא של שעת עבודה לבין המחיר ששילמה בפועל. החישוב שערכה חיים לוי לעניין זה התבסס על ההנחה לפיה התעריף שהיה על קרסו לשלם לשעת עבודה במרוצת השנים 2010-2005 הוא בסכום של 170 ₪ לשעה, ועל ההפרש בין סכום זה לבין הסכום ששולם בפועל.
- ככל שהדברים אמורים לסמכות לקביעת התעריפים שישולמו לחיים לוי עבור שעות העבודה בתיקוני האחריות קבע חוזה המוסך הראשון כי:
- א. מוסכם בזה ע"י הצדדים כי שעתון היצרן, מחיר שעת עבודה שייקבע ע"י צד א' ושעורי ההנחות שייקבעו ע"י צד א' יחייבו את הצדדים בתחשיב מחירי התיקונים שיבוצעו ע"י צד ב', במסגרת אחריות היצרן ו/או במסגרת הסכמי האחזקה עם גופים ומוסדות שונים.
ב. צד ב' יגיש חשבונותיו בגין התיקונים שביצע כאמור לעיל (סעיף א') בריכוז חודשי לצד א' בצירוף החלקים שהוחלפו, הכל כפי שייקבע בהנחיות צד א' מעת לעת.