- נוסחו של כתב הערבות מדבר בעד עצמו. כפי שנקבע בכתב הערבות, שדני לוי צרפו לתצהירו כדי להוכיח את טענותיו, ניתנה האפשרות לשימוש בקו האשראי כדי לאפשר "תשלום בשיק דחוי בסכום הרכב המשומש שנקנה על ידכם". ניסוח זה תומך באופן חד-משמעי בגרסת קרסו, ומבהיר כי כוונת הצדדים בעת מתן קו האשראי היתה לאפשר מימון ביניים של העלות של הרכב המשומש הנרכש בעת עסקת טרייד-אין. אין בכתב הערבות ולו רמז לכך שניתן לעשות שימוש בקו האשראי כדי להחזיק, ולו באופן זמני, תשלומים ששילמו לקוחות עבור רכישת רכב חדש.
תמיכה נוספת לטענה זו של קרסו ניתן למצוא ב"נוהל מתן אשראי לסוכנויות בגין ביצוע עסקאות טרייד-אין" (מיום 10.12.08; נספח יד לתצהירו של שטרנברג). נוהל זה מסדיר את הפקדת ההמחאות הדחויות של הסוכנות במסגרת עסקת טרייד-אין וקובע, בין היתר, כי "גובה זיכוי הסוכנות לא יעלה על המחיר בו זוכה הלקוח (ע"י הסוכנות) עבור רכבו". מכאן שקו האשראי ניתן רק עבור הסכום שזוכה בו הלקוח בגין רכבו הישן.
- מאחר וחיים לוי טוענת בפה מלא כי עשתה שימוש בקו האשראי גם עבור סכומים מעבר לערכו של הרכב הישן של הלקוח, הרי שהמסקנה היא שהיא פעלה בניגוד להסכמה שבין הצדדים.
- מעדותו של וייץ עלה כי משהתגלה לקרסו שחיים לוי עושה שימוש בקו האשראי בניגוד להסכמה ולצרכים אחרים ממה שהוסכם, היה צורך להגיב באופן מהיר והחלטי. לפיכך הוקטן קו האשראי (עמ' 802-801 לפרוטוקול). יצוין כי גם מעדותו של רונן לוי עלה כי איציק וייץ כעס מאוד משהתברר נושא השימוש בקו האשראי (עמ' 916 לפרוטוקול), וכי רונן עצמו "לא אהב" את המצב בו נראה כי יתכן שדני ואילן טל סיכמו משהו ביניהם ובפועל נעשה אחרת "כי אני עומד במילה שלי ולא היה מסוכם אז לא היינו עושים, אין על זה בכלל מה לדבר" (עמ' 919 לפרוטוקול).
- לנוכח המסקנה כי חיים לוי עשתה שימוש בקו האשראי בניגוד להסכמה עם קרסו, כאשר היא מעכבת סכומים מסויימים שהגיעו לידיה תוך שהיא מפיקה מכך רווח, היתה קרסו רשאית להשעות את קו האשראי. בפועל הסתפקה קרסו בהקטנת קו האשראי, כך שזה יתאים להערכות של קרסו בנוגע להיקף האמיתי של האשראי הנדרש לצורך מימון הטרייד-אין (ראו סעיפים 26-24 לתצהירו של אילן טל). בנסיבות אלה רשאית היתה קרסו לנקוט בדרך בה נקטה ולהקטין את קו האשראי, ולפיכך לא זכאית חיים לוי לכל פיצוי שהוא בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה מפעולה זו.