ג. נזקים כתוצאה מהתמקדות בשוק הליסינג
- לטענת התובעת, המגובה בחוות הדעת מטעמה, החלה קרסו להתמקד בשוק המוסדי החל משנת 2005 תוך שהיא מסרבת לבקשות חיים לוי לפעול בשוק המוסדי ואינה מעניקה לה תנאים דומים לאלה שהעניקה לחברות הליסינג. חיים לוי טוענת כי חלה הפחתה במסירת הרכבים החדשים על ידה כתוצאה מהגדלת נתח השוק של הליסינג, כך שממכירות ממוצעות של כ-850 רכבים לשנה בשוק הפרטי קודם לשנת 2005, ירדו המכירות עד לכדי כ-400 רכבים חדשים בלבד לשנה בשנים שלאחר מכן. התובעת טוענת כי שימת הדגש על שוק הליסינג גרמה לכך שקרסו ייבאה מספר דגמים מצומצם בלבד מכל רכב, באופן שפגע בתחרות עם יצרני ויבואני רכב אחרים וגרם לירידה במכירות. לשיטתה, עצם המכירה של רכבים באמצעות ליסינג, שבחלק מהם נעשה שימוש על ידי תושבי ירושלים, מהווה הפרה של תנית הבלעדיות בהסכם הסוכנות, וגם מטעם זה על קרסו לפצות אותה. עוד טוענת התובעת כי בשל ההפחתה במכירות הרכבים הפרטיים חלה גם הפחתה בהכנסות המוסך מטיפול ברכבים. כמו-כן טענה חיים לוי כי נדרש ממנה לרכוש רכבים חדשים כדי לאפשר ללקוחות פוטנציאליים לבצע נסיעות מבחן, כאשר היא נושאת בעלויות הנובעות מהרכישה ומהאחזקה של רכבים אלה. בפועל נעשו נסיעות מבחן רבות על ידי לקוחות של חברות הליסינג, כך שהתובעת הוציאה הוצאות ששרתו את קרסו אך לא שרתו בכל דרך שהיא את חיים לוי.
- המומחה מטעם התובעת העריך את עלות נסיעות המבחן שבוצעו על ידי לקוחות השוק המוסדי בכ-135,000 ₪ לשנים 2010-2006, על בסיס הנחה כי מדובר בשיעור של כ-37% מכלל נסיעות המבחן שנערכו ברכבי התובעת (יוער שדני לוי טען בעדותו כי לא פחות מ-95% מנסיעות המבחן נעשו לצורך לקוחות הליסינג – עמ' 231 לפרוטוקול) ועל רקע חישוב העלויות הכרוכות בכך. כן העריך כי בשל צמצום פלח השוק של חיים לוי והירידה במכירות הרכבים הפרטיים כתוצאה מגדילת המכירה לחברות הליסינג, נגרם לחיים לוי הפסד רווחים של 3,789,000 ₪, וכי אובדן הרווחים של המוסך כתוצאה מהפחתת המכירות בשוק הרכבים הפרטיים עולה כדי 2,214,000 ₪.
- כאמור, לטענת חיים לוי נובעת ההפחתה במכירות הרכבים בראש ובראשונה משינוי המדיניות של קרסו החל משנת 2005 וממתן משקל רב יותר לשוק הליסינג. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדו"חות כספיים של חיים לוי (נ/1). מהדו"חות הכספיים עולה כי ההכנסות מעמלות מכירות רכב ב-2001 עמדו על כ-1.6 מיליון ₪, בשנת 2002 ירדו ל-1.347 מיליון ₪, בשנת 2003 חלה ירידה נוספת לכדי 1.164 מיליון ₪, ובשנת 2004 הגיעו ההכנסות בגין מכירות הרכב לכדי 958,037 ₪. מכאן שבארבע השנים שקדמו לאותה נקודת מפנה עליה מצביעה חיים לוי חלה ירידה של כ-40% בהכנסות ממכירות רכב פרטי. יצויין כי לא עלה בידי המומחה מטעם התובעת להעניק הסבר כלשהו לעובדות אלה וליחס בינן לבין טענותיו בחוות-דעתו (עמ' 286, 290-289 לפרוטוקול). דווקא בשנת 2005, היא השנה בה החלו "השנים הרעות" לשיטת חיים לוי, חל גידול משמעותי ביותר בהכנסותיה ממכירת רכב (שהאמירו עד לכדי סכום של 1,519,258 ₪). המסקנה הברורה מנתונים אלה היא שלא ניתן להוכיח כי הירידה במכירות הרכב נובעת משינוי מדיניות בשנת 2005, ולא ניתן לשייכה להחלטה של קרסו באותה עת ולפיה תגדיל במודע את נתח השוק המוסדי על חשבון השוק הפרטי.
- גם לגוף העניין נראה שהטענות בעניין זה אינן עולות בקנה אחד עם העובדות. בראש ובראשונה יש לציין כי התובעת לא הביאה נתונים כלשהם בנוגע למגמות בשוק הליסינג, ולשאלה אם אכן חל גידול יחסי במסירת רכבים ללקוחות ליסינג והקטנה מקבילה במסירת רכבים לשוק הפרטי. מכאן שהטענה לא בוססה עובדתית. לעניין זה טען וייץ בעדותו כי למעשה לא חל כל שינוי בחלק היחסי של שוק הליסינג במכירת הרכבים על ידי קרסו משנת 2004 ועד לשנת 2010, כשהוא מסתמך על טבלאות שהביא עמו. מטבלאות אלה עולה כי מבין הרכבים שמכרה קרסו בשנת 2004 נמכרו כ-57% מהרכבים לליסינג, בשנת 2005 עמד החלק היחסי של מכירות קרסו לליסינג על 54%, בשנת 2006 על 58%, ונתונים דומים נרשמו עד לשנת 2010, כאשר בשנת 2010 עצמה נמסרו 56% מהרכבים לשוק הליסינג (עמ' 786-785 לפרוטוקול). זאת על אף שבאותה עת נרשם בקרסו גידול במסירת הרכבים ככלל, כך שבשנת 2004 נמסרו 4,900 מכוניות לשוק הפרטי ואילו בשנת 2010 נמסרו 7,119 מכוניות לשוק הפרטי (עמ' 786 לפרוטוקול). נתונים אלה סותרים את הבסיס העובדתי לתזה שמעלה חיים לוי. בהעדר נתונים אחרים לא ניתן לקבוע שעלה בידי חיים לוי להוכיח את טענתה הבסיסית לפיה פעלה קרסו במודע להגדיל את נתח המכירות לשוק המוסדי על חשבון המכירות לשוק הפרטי.
- גם מטעמים נוספים אין לקבל את טענות חיים לוי בעניין הפגיעה שפגעה בה קרסו בשל התמקדות בשוק הליסינג. המומחה מטעם התובעת טען בעדותו כי שוק הליסינג התפתח בישראל בעיקר מהשנים 2006-2005 (עמ' 276 לפרוטוקול), וכי קרסו היתה אחד הגורמים שעודדה את הליסינג (שם). לאחר מכן הסכים המומחה שיתכן שקרסו אך התאימה את עצמה לשוק הרכב המתפתח (עמ' 277 לפרוטוקול). תשובותיו בעניין הטבות המיסוי שהביאו לגידול בשוק הליסינג נחזו כלא מלאות (עמ' 278-277 לפרוטוקול). המומחה מטעם התובעת סבר גם שהיה ראוי לאפשר למוסך ליהנות מהגידול בליסינג (עמ' 281 לפרוטוקול), ולשיטתו אף אם התובעת לא עסקה בשוק המוסדי הרי שראוי היה מטעמי "הוגנות" להעניק לה עמלה בגין מכירות לחברות ליסינג (עמ' 312 לפרוטוקול).
- כנגד עדותו של המומחה מטעם התובעת עמדה עדותו של מר בועז סופר, שזומן לעדות מטעם התובעת כמי שהיה לקוח וותיק שלה. מר סופר שימש כסמנכ"ל תכנון וכלכלה ברשות המיסים בשנים 2010-2003, ובין יתר תפקידיו היה אמון על מיסוי ענף הרכב (סעיף 2 לתצהירו). אין חולק כי לסופר ידיעות נרחבות בתחום הליסינג, כמי שליווה תחום זה מקרוב והיה אחראי בין היתר לרפורמה במיסוי הליסינג (ראו גם עמ' 348 לפרוטוקול). מעדותו עלה כי שוק הליסינג החל לפרוח החל מאמצע שנות ה-90 (עמ' 347 לפרוטוקול), דהיינו: זמן רב לפני שנחתם חוזה הסוכנות בין חיים לוי לקרסו. העד הבהיר מה היו שיקולי המיסוי שהביאו לגידול העצום בשוק הליסינג (עמ' 351-350 לפרוטוקול). הוא אישר כי קרסו לא היתה אחראית לגידול שוק הליסינג, וכי יבואני הרכב וחברות הליסינג ניצלו את תנאי השוק "לא יותר ולא פחות. הם עשו את מה שהם צריכים לעשות" (עמ' 348 לפרוטוקול). בחקירה החוזרת השיב שלא ניתן לומר חד-משמעית שהיבואנים הרוויחו משוק הליסינג, ורק אותם יבואנים שידעו להתאים את עצמם למגמה הכללית בשוק "סביר להניח שהם ירוויחו" (עמ' 349 לפרוטוקול). מי שלא התאים את עצמו למגמה הכללית "נפגע אפילו משמעותית" (שם), אף שהיו יבואנים שהצליחו להגדיל את רווחיהם תוך פניה דווקא ללקוחות פרטיים (שם). עוד הבהיר מר סופר כי משנת 2008 חלה ירידה מסוימת בשוק הליסינג בשל הרפורמה במיסוי (עמ' 348 לפרוטוקול). לדבריו, סוגיית המס במסגרת שוק הליסינג השפיעה דרמטית על מבנה השוק בעיקר עד לשנת 2007 (עמ' 351 ועמ' 348 לפרוטוקול).
- מדברי מר סופר, שעל פני הדברים בקיאותו בתחום הליסינג עלתה על זו של יתר העדים שהתבטאו בעניין זה ושאין לו כל אינטרס בתוצאות המשפט, עולה כי הגידול בשוק הליסינג החל זמן רב לפני חתימת הסכם הסוכנות בשנת 1999, והמשיך במגמת עליה עד לסוף שנת 2007. יבואן רכב שלא התאים עצמו למגמה זו חשף את עצמו לפגיעה משמעותית ברווחים, וחלק הארי של היבואנים, אם לא כולם, התאימו את עצמם למגמה זו. מכאן תמיכה ברורה לטענה לפיה קרסו לא פנתה לשוק הליסינג דווקא בשנת 2005, וכי כל גידול שנעשה בשוק זה על ידי קרסו לא היה אלא תוך התאמה למגמות בשוק הרכב בישראל.
- הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם חוזה הסוכנות חל גם על מכירות לשוק המוסדי. עיון בחוזה הסוכנות לא מגלה התייחסות כלשהי למכירת רכבים על ידי חיים לוי לשוק המוסדי, אף שכאמור ההסכם נחתם שנים מספר לאחר ששוק הליסינג החל לפרוח בישראל. אין מחלוקת כי כל שניתן לחיים לוי במסגרת ההסכם הוא מעמד של משווק של רכבים המיובאים על ידי קרסו. אין גם מחלוקת כי חברות הליסינג אינן משווקות של כלי הרכב המיובאים על ידי קרסו, אלא רוכשות את כלי הרכב. לעניין זה הובהר בעדויות כי חלק מחברות הליסינג אף רכשו אלפי כלי רכב (ראו לדוגמא עמ' 617 ועמ' 625 לפרוטוקול), וזו הסיבה להטבות הרבות הניתנות להן.