לקביעות ההסכמים, כמו גם להתנהלות הצדדים במהלך המשא ומתן לחידוש הסכם הסוכנות, אדרש לאחר סקירת טענות הצדדים.
טענות הצדדים
- כאמור, בוטלה ההתקשרות שבין קרסו לחיים לוי בתחילת חודש מרץ 2011. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לסיבות שהביאו לביטול ההרשאות, כמו גם בנוגע לשאלה אם קרסו היתה רשאית לבטל את ההסכמים.
טענות חיים לוי
- לשיטת חיים לוי, נועד הסכם השיווק שבין השתיים לחול לנצח, ולקרסו לא היתה האפשרות או הסמכות להורות על ביטול ההסכם. משכך, יש לראות את הודעת הביטול כבטלה, ולכל הפחות לראות בה כהפרת חוזה. חיים לוי מודעים אומנם לעובדה כי בהסכם הסוכנות נקבע במפורש שהוא חל לתקופה של עשר שנים עד ליום 31.12.2009 וכי הוא אינו כולל מנגנון לחידוש ההסכם. אלא שלשיטתם נקבעה התקופה בהסכם הסוכנות על רקע התפיסה כי מדובר בתקופה המרבית שניתן לכתוב בהסכם, והכוונה היתה ל"רצון הדדי ליחסי בלעדיות הדדיים ללא הגבלת זמן" (סעיפים 15-12 בעמ' 12 לתצהירו של דני לוי).
- לטענת חיים לוי גרם ביטול החוזה לפגיעה אנושה בחברה. בהסתמך על חוות דעת רואה החשבון מטעמה, נטען כי שווי החברה בהתאמה למדדי ההכנסות משנת 2004 עמד על למעלה מ-52 מיליון ₪ (בפועל היתה החברה הפסדית בעת עריכת חוות-הדעת), וכי כתוצאה מהנזקים שגרמה קרסו לחיים לוי במרוצת השנים ומביטול ההסכמים שלא כדין אויין כליל השווי של החברה. לפיכך תובעת חיים לוי מקרסו את מלוא שווי החברה על פי חוות-הדעת מטעמה.
- לבד מהטענות הסובבות את השאלה אם בוטלו כדין ההרשאות שניתנו לחיים לוי לשמש כסוכנות וכמוסך, העלתה חיים לוי שורה של טענות בנוגע לנזקים שגרמה לה קרסו במהלך ההתקשרות שביניהן, משנת 2005 ואילך. הטענות בעניין נזקים אלה הלכו והחריפו ככל שהתקדמו ההליכים, וחל בהן שינוי גם במהלך חקירת העדים מטעם התובעת. כך, טענות שהחלו באמירות לפיהן התנהלות קרסו לא היתה סבירה וגרמה לנזק, סופן שהגיעו לכלל אמירות לפיהן מדובר במדיניות מכוונת וזדונית של קרסו ככלל, ושל מנכ"ל קרסו בפרט, שכל כוונתה לנשל את חיים לוי מנכסיה ולפגוע בה פגיעה אנושה.
לטענת חיים לוי נגרמו לה נזקים עצומים במגוון תחומים. אלה באו לידי ביטוי בדרישות של קרסו לפיהן על חיים לוי להשקיע כספים מרובים במחשוב, הכשרות עובדים, העסקת יועצים ארגוניים, תיעוד תביעות אחריות והשקעה כספית בשיפוצים לצורך עמידה ב"אמות מידה" שקבעה קרסו, כל אלה בסכום כולל של 1,618,000 ₪ לערך. כן טענה חיים לוי כי בשל שיטה לא ראויה של קביעת התמורה עבור שעות עבודה בתיקונים במסגרת האחריות נגרם לה נזק כספי ניכר. לנזק זה יש להוסיף את ההפרש בין התעריף ששולם לה עבור שעת עבודה באחריות לבין התעריף שקבע יצרן הרכב, וכן את ההפרש בין העלות שמשלמת קרסו ליצרן עבור חלפים לבין העלות שמשלמת קרסו לחיים לוי. לטענתה היא זכאית למלוא הפרש זה. עוד טענה חיים לוי כי קרסו הפסיקה את קו האשראי שהעניקה לה בניגוד להסכמות ביניהן. בגין פריטים אלה תובעת חיים לוי סכום של למעלה מ-6,700,000 ₪.