לבד מכל אלה טוענת חיים לוי שמדיניות קרסו הביאה לכך שלקוחות שרכשו רכבים בליסינג שלא באמצעות חיים לוי ביצעו נסיעות מבחן ברכבים שרכשה חיים לוי, על חשבונה, לצורך שיווק רכבים חדשים. כן טענה חיים לוי כי מדיניות קרסו גרמה להעדפת שוק הליסינג על פני השוק הפרטי, תוך גרימת נזק לסוכנויות, וכי נמכרו מכוניות לתושבי ירושלים באמצעות ליסינג ובדרכים אחרות תוך עקיפת הבלעדיות שניתנה לחיים לוי. הדבר הביא לירידה במכירות הרכבים באמצעות חיים לוי. תוצאה נוספת של ההפחתה במכירת הרכבים החדשים לשוק הפרטי היתה ירידה בתיקוני רכבים וממילא פגיעה בהכנסות המוסך.
חיים לוי אף טענה כי ההפחתה בנפח מכירות הרכבים החדשים נבעה ממדיניות מכוונת של קרסו, קרי: קרסו בחרה לפגוע באינטרסים שלה עצמה במכירת רכבים חדשים וזאת מתוך מגמה לפגוע בסוכניה. את הנזקים בגין ראשי נזק אלה אמדה חיים לוי בסכום של למעלה מ-6,100,000 ₪.
- טענה חלופית שהעלה חיים לוי, כפי שפורט לעיל, היא כי כתוצאה מביטול ההסכם חלה על קרסו החובה לשפות אותה בגין שווי השוק והמוניטין שלה, בין אם מכח הקונסטרוקציה לפיה מדובר בהשבה על פי ההסכם, בין אם על רקע הטענה כי קרסו עושה בפועל שימוש בשוק ובמוניטין של חיים לוי ולפיכך עליה לשלם את שוויים מדין עשיית עושר ולא במשפט, ובין אם על פי פרשנות שמעניקה חיים לוי לחוזה שבין השתיים. על פי חוות דעת רואה החשבון מטעם התובעת, עומד שווי המוניטין והשוק של החברה על למעלה מ-52 מיליון ₪.
טענות קרסו
- קרסו טענה כי החוזה שבין השתיים הסתיים בסוף שנת 2009, ולא היתה כל כוונה להעניק לחיים לוי הרשאה בלעדית לתקופה בלתי קצובה. משא ומתן לחתימת הסכם חדש נתקל בסירוב מתמשך של חיים לוי לחתום על ההסכם, בפרט על רקע מחלוקת בנוגע לשאלת המשך הבלעדיות ולשאלת משך התקופה במסגרתה יחול החוזה החדש. בסופו של יום, משהתברר כי לא ניתן להגיע להסכמה, וכאשר גם הצעות שהועלו לפיהן תרכוש קרסו מחצית מפעילות חיים לוי או את מלוא הפעילות לא קודמו באופן ראוי, ועל רקע משבר אמון קשה בין הצדדים, הגיעה קרסו לכלל מסקנה לפיה אין מקום להמשיך את ההתקשרות שממילא פקעה בסוף שנת 2009. בהודעות הביטול ציינה קרסו כי העילה לביטול היא התדרדרות היחסים המסחריים שבין הצדדים "לשפל חסר תקדים" והגעתם ל"משבר אמון חמור".
בעניין משבר האמון הרחיבה קרסו בתביעה שכנגד. בגדרה הוברר כי תחילתו של משבר אמון זה בממצאים של קרסו בשלהי שנת 2009 ובתחילת שנת 2010, לפיהם נטלה חיים לוי לכיסה כספים שקיבלה מלקוחותיה. על פי הנטען בכתבי הטענות מטעם קרסו, מכרה חיים לוי רכבים ללקוחות כשהיא מציגה לקרסו מצג לפיו העניקה ללקוחות הנחה בשיעור ניכר. בפועל לא זכו הלקוחות לסכום ההנחה עליו דווח לקרסו, ולמצער לא זכו בחלקו, וסכום ה"הנחה" המדווחת שולשל לכיסה של חיים לוי. עוד נטען כי קרסו העמידה לרשות חיים לוי קו אשראי בסכום של 3 מיליון ₪ לצורך עסקאות מכירת רכב בהן מעורבת עסקה של טרייד-אין, כאשר האשראי ניתן לצורך פרק הזמן הנדרש למכירת רכבו הישן של הלקוח. בפועל עשתה חיים לוי שימוש בקו האשראי גם כאשר הלקוח שילם לה סכום במזומן, כאשר היא נהנית מהאשראי בניגוד להסכם ההתקשרות שבין השתיים. עניינים אלה הועלו בפני מנהלי חיים לוי בפגישה שנערכה בין הצדדים בתחילת חודש מאי 2010, פגישה המוגדרת על ידי קרסו כ"שימוע". בעקבות הפגישה הפחיתה קרסו את קו האשראי שניתן לחיים לוי מ- 3 מליון ₪ ל-1 מיליון ₪ בלבד.