הערה: מר יגרמן טען הן במסגרת ההליך הפלילי והן בהתדיינות שלפניי כי אין לראות בו נושא משרה בקבוצת פויכטונגר, אלא כיועץ לקבוצת פלד-גבעוני בלבד. ואולם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט בהליך הפלילי, תוך שנקבע כי יש לראות במר יגרמן נושא משרה בקבוצה, הן לצורך הדין הפלילי והן לצורך הדין האזרחי (ראו פסקאות 150 – 213 לערעור הפלילי). לאור קביעה חלוטה זו, ובשים לב לכך שהניתוח המשפטי של בית המשפט העליון בסוגיה זו מהווה תקדים מחייב, ושמסכת הראיות שהובאה לפניי תומכת מבחינה עובדתית במסקנה שהסיק בית המשפט העליון בעניין זה, אין כל הצדקה לסטות ממנה.
- הנתבעים טענו כי יש לפצל את החיובים בגין הסכומים האמורים, ולאפשר לתובע (נאמן הסדר הנושים של החברה התובעת) לתבוע רק בגין אותם סכומים בהם חויבה החברה התובעת (להבדיל מהחברות הבנות). אינני סבור שיש לקבל טענה זו. אכן, בהחלטה בעניין הסילוק על הסף נקבע כי התובע אינו מוסמך לתבוע בשם החברות הבנות (ומטעם זה נקבע כי אין לנהל את ההליך נגד מי ששימש דירקטור בחברות הבנות בלבד), ואולם הודגש כי הוא רשאי לתבוע כאשר עילת התביעה עומדת גם לחברה, דהיינו כאשר מדובר בעילת תביעה המשותפת לחברה האם ולחברות הבנות. בהליך הפלילי נקבע כי גבעוני-הבי-יגרמן הפרו את חובותיהם כמנהלים ונושאי משרה בחברה התובעת, על מנת לגנוב ממנה, ומהחברות הבנות הנמצאות בשליטתה, את הסכומים שפורטו בפסקה 49 לעיל. ויובהר, גבעוני-הבי-יגרמן ניצלו את מעמדם בחברה התובעת על מנת לעשות בקבוצת פויכטונגר כרצונם. הם משכו כספים מחשבון של חברה אחת, ואחר כך העבירו את החיוב בין חברות הקבוצה לפי הנחיות שניתנו על ידי מר יגרמן בהתאם למערכת שיקולים שהייתה מובנת לו בלבד (וראו עדותו של הגזבר רגב לפיה: "[מר יגרמן] ניהל מערכת מאד מורכבת עם הבנקים... הוא ניהל מערכת מאד מורכבת של התנהלות של שיקים ... זה אחת מניהול של האיך אומרים? להחזיק חמישה כדורים באוויר" (פרוטוקול 28.1.2013, עמוד 389 שורות 7 – 16)). במצב דברים זה, אין כל מקום לנסות ולאתר מאיזה חשבון נמשכו הכספים, ואיזו חברה נשאה בסופו של דבר בחיוב במסגרת ההתחשבנות הפנימית הפיקטיבית עליה הורה מר יגרמן. במילים אחרות, התנהלות גבעוני-הבי-יגרמן אינה מאפשרת לשמור על מסך ההתאגדות בין החברה התובעת לחברות הבנות, ולהתייחס לעניין נטילת הכספים לכל אחת מהן בנפרד, אלא מחייבת לראותן כמקשה אחת. כך נהג, בעצת התובע, בית המשפט של פירוק כאשר ראה בכספים ששולמו במסגרת הסדר הפשרה כשייכים לכל קבוצת פויכטונגר (ולא לחברה התובעת בלבד), וחילקם על פי המפתח שאימץ. כך ראוי לנהוג גם בתביעה שלפניי.
- האמור בפסקה 51 לעיל מחייב, כפי שהיה ברור גם לתובע, להתייחס גם לכל הכספים שהתקבלו במסגרת הסדר הפשרה, ולקזזם כנגד החיוב שיוטל על גבעוני-הבי-יגרמן. ויובהר, עמדת התובע היא כי יש להתייחס רק לסכומים שחולקו בפועל למוטבי הסדר הפשרה, ואולם סבורני כי יש מקום לאפשר קיזוז של כל הסכומים שהתקבלו ויתקבלו במסגרת הסכם הפשרה, בניכוי שכר טרחת עורכי הדין שגלומה בו (דהיינו 26.3 מיליון ש"ח במונחי יולי 2012 בניכוי שכר טרחת ב"כ הנאמן, בשיעור 15% ומע"מ בגינו) מהחיוב שיושת על גבעוני-הבי-פלד. הטעם לכך פשוט: כל הסכום האמור התקבל לפירעון חיוב שאינו מצטבר, וממילא יש מקום לקזזו במלואו מהחיוב שיושת על החייבים הנותרים. השאלה מה השימוש שיעשה בסכומים האמורים על ידי הנושה, אינה עניינו של החייב.