הערות:
א. את שכר טרחת ב"כ הנאמן יש לנכות מהסכום שיקוזז מאחר שסכום זה ננקב במפורש בהסכם הפשרה, והוא מתייחס להערכת הצדדים לרכיב עלות לגביו החבות היא מצטברת (אם התובע היה זוכה בתביעה נגד הנתבעים שנמחקו, היה זכאי לשכר טרחה בגין ניהול ההליך נגדם. משהושג הסדר פשרה, לא יוטל חיוב בגין רכיב זה, לא על הנתבעים שנמחקו ולא על הנתבעים שנותרו בהליך).
ב. לכאורה אין מקום לקזז בשלב זה את מיליון הדולר שטרם שולמו על ידי חברת הביטוח (שכן במקרה פשרה עם חלק מהחייבים בחיוב בלתי מצטבר, שאינה שוללת את הזכות המלאה של הנושה לתבוע את החייבים האחרים (וראו סעיפים 6 - 8 להסדר הפשרה), יש להפחית את החבות רק בגובה הסכומים שקיבל הנושה בפועל. ראו דניאל פרידמן ונילי כהן, דיני חיובים – חלק כללי (תשנ"ד) 276 - 277), ואולם מאחר שאין ספק כי סכום זה ישולם על ידי חברת הביטוח לאחר שתסתיים התביעה שלפניי (וראו סעיף 10 להסדר הפשרה), אינני רואה מקום להתעלם ממנו.
- התביעה שלפניי כוללת גם מספר רכיבים נוספים, אליהם לא התייחס ההליך הפלילי, ואלה הם:
א. סכום של 1,250,000 ש"ח, אשר הועבר על פי הנטען בתצהיר רגב כמקדמות מהחברה התובעת לחברת יד החמישה שירותי כ"א זמניים בע"מ שבשליטת הבי.
ב. סכום של 7,721,921 ש"ח אשר שולם על ידי פא"מ לחברת משב הנדסת קירור ומיזוג אוויר (1965) בע"מ, חברת בת של משב (הסכום הכולל ששולם הוא 8,358,000 ש"ח, וממנו הופחת החזר של 636,079 ש"ח שפא"מ קיבלה מנאמן משב במסגרת תביעת חוב שהגישה בפירוק).
הרכיב הראשון לא נזכר בכתב התביעה (בסיכומי התשובה נאמר כי המדובר בחלק מ- 26,110,000 ש"ח שנתבעו בסעיף 246 לכתב התביעה, ואולם לא הובהר היכן יש התייחסות ספציפית לרכיב זה). הרכיב השני מתייחס להתחשבנות בין פא"מ לבין משב, אשר לגביה הוגשה תביעת חוב לנאמן משב, ואושר תשלום חלקי. במצב דברים זה, אין די בנטען על מנת ללמד כי גם בגין תשלומים אלו יש להטיל אחריות על גבעוני-הבי-יגרמן. לאור זאת, אין לקבל רכיבים אלו של התביעה.
הערה: בסיכומי התובע נטען כי סך הסכומים שגבעוני-הבי-יגרמן הוציאו שלא כדין מהחברה התובעת ומהחברות הבנות עומד על 57,616,341 ש"ח (סעיפים 406 ו – 413 לסיכומי התובע). ואולם, סכימת הסכומים המפורטים בסעיפים 416 – 420 לסיכומי התובע מביאה לסכום כולל של 55,166,340 ש"ח בלבד (דהיינו פער של 2,450,000 ש"ח). אין לי אלא להניח שפער זה מקורו בטעות חישובית.
- הנקודה האחרונה אליה יש להתייחס היא שאלת פסיקת הפרשי הצמדה וריבית ביחס לסכומים בהם יחויבו גבעוני-הבי-יגרמן. לעניין זה סבורני שיש להתחשב בעובדה שהתביעה הוגשה באיחור ניכר, על גבול תקופת ההתיישנות, ולקבוע כי במהלך התקופה שעד להגשת כתב התביעה ישאו הסכומים הפרשי הצמדה בלבד, ורק לאחר הגשת התביעה תתווסף אליהם גם ריבית לפי חוק פסיקת ריבית.
- סיכום חלק זה - לאור הקביעות בהליך הפלילי, אשר לא נסתרו בתיק שלפניי, יש מקום לחייב את מר גבעוני, מר הבי ומר יגרמן, יחד ולחוד, לפצות את החברה התובעת בסכום של 32,975,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה מיום נטילת הכספים, שלצורך נוחות החישוב יועמד על 1.7.2002, ועד ליום הגשת התביעה (13.11.2009), והפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין, ובניכוי סכום הסדר הפשרה (בהפחתת שכר טרחת עורכי הדין), דהיינו 22,624,280 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.7.2012 ועד למועד מתן פסק הדין.