א. כלל אחריות רחב עלול לצנן בצורה משמעותית את שוק השליטה, ולהביא לכך שבעלי השליטה יסרבו לעשות עסקאות עם גורמים חדשים, ויעדיפו למכור את השליטה רק לגורמים מוכרים, שהסיכון שיקבע כי היה עליהם להימנע ממכירה להם נמוך. בשוק הישראלי, בו ממילא מספר "השחקנים" בשוק רכישת החברות מצומצם, התפתחות שכזו עלולה למנוע כניסת מתחרים חדשים מהארץ ומחו"ל, ולהגדיל עוד יותר את רמת הריכוזיות.
ב. ספק אם לכלל אחריות רחב יש תועלת משמעותית במישור של מניעת עסקאות "רעות", מהטעם שבעל השליטה המוכר אינו מצוי בעמדה האופטימלית להעריך את הסיכוי שהרוכש יצליח להביא לשיפור ביצועי החברה. ודוק, מטבע הדברים רוכשי חברות נמנעים מלחשוף לפני בעל השליטה הקיים (בוודאי שלא באופן מלא) את התוכנית העסקית שלהם, או את מקורות המימון בהם מבקשים הם להסתייע. זאת ועוד, דומה כי דווקא הגורמים המממנים את רוכש השליטה החדש, הם אלו היכולים לעמוד בצורה טובה הן על מניעיו, והן על התוכנית העסקית אותה הוא מבקש ליישם (תוכנית אותה באפשרותם לדרוש, כתנאי למימון העסקה, ואשר לרוכש אין כל סיבה להסתיר ממוסדות פיננסיים, שאינם מתחרים בו על האפשרות לרכוש את החברה).
ג. העלות הכרוכה בבחינה בדיעבד של התנהלות בעל השליטה המוכר היא גבוהה מאד, הן מבחינת עלויות ההתדיינות והן מבחינת החשש לטעות בשל "חוכמה שבדיעבד". משפטים בעניין מכירה חובלת מתנהלים, מטבע הדברים, בעיקר כאשר העברת השליטה הסתיימה בקריסה מהדהדת, והם נמשכים שנים רבות (עניין קוסוי עסק בקריסת בנק פויכטונגר בינואר 1967, כאשר פסק הדין המחוזי ניתן בספטמבר 1979 והכרעת העליון ניתנה ביולי 1984; עניין גדיש, עוסק במכירתה של חברת אלסינט בשנת 1999, והוא מצוי עדיין בדיונים משפטיים. לצערי הרב, גם הפרשיה שלפניי מדגימה עניין עגום זה). מטבע הדברים, אם כלל האחריות לא יהיה חד ומצומצם, הסיכון לטעות שיפוטית, במיוחד במרחק השנים, יגדל.
(ראו דברי המשנה לנשיא, השופט אליעזר ריבלין בעניין גדיש, המצוטטים בפסק 124 להלן, וכן ליכט, דיני אמונאות, עמוד 164: "האיסור חל על "מכירה חובלת" באופן כללי – כלומר, על מכירה ביודעין לאדם שיפגע בחברה באופן מהותי. פגיעה לא מהותית או אפשרות בעלמא לפגיעה אינם מבססים הפרה. כך, מכירת שליטה לאדם אשר, לידיעת המוכר, עשוי להביא את החברה לנקוט אסטרטגיה עסקית שונה ומסוכנת יותר שבהכרח תגדיל את סיכויי חדלות-הפירעון, היא כשלעצמה אינה מהווה הפרה. החברה מצווה לפעול לפי שיקולים עסקיים, ותשואה כרוכה בסיכון").