שנית, אף בנוגע למיאב ערך מר פויכטונגר בירור מסוים. החברה נבחרה לבצע עבודות גמר במבנה שנבנה עבור הקבוצה בפתח תקווה, וביום 18.6.2001 הזמין מר פויכטונגר דו"ח מחברת BDI בנוגע לחברה. הדו"ח היה חיובי, צוין בו כי מדובר בחברה ותיקה מאוד, שמצבה הכללי טוב, וסיכון ההתקשרות עימה נמוך מהממוצע, כאשר התשלומים מתבצעים על ידה לרוב בדייקנות (נספח 10 לתצהיר פויכטונגר). נוסף על כך הוזמן גם דו"ח מחברת BDI לקרן פלד, ממנו עלה כי בקרב חברי הדירקטוריון של החברה אכן נמצאים מספר אנשי עסקים בעלי מוניטין ששמם נקשר כאמור עם פעילות קבוצת פלד-גבעוני.
אף מעובדות אלה עולה כי מר פויכטונגר לא היה אדיש לזהות הרוכשים.
- חלק משמעותי מטענותיו של התובע ביחס להתנהלותו של מר פויכטונגר עובר לעסקת המכירה נוגע למעורבותו של מר יגרמן במשא ומתן. אין חולק כי את המשא ומתן לרכישת החברה, כמו גם את פעילותם העסקית של קבוצת הרוכשים, הוביל מר יגרמן (ראו למשל עדותו של מר גבעוני, פרוטוקול 9.5.2013, עמודים 1750 – 1751), כפי שאישר גם מר פויכטונגר עצמו בעדותו "המו"מ נוהל עם רפי פלד, אריה גבעוני והיועץ הפיננסי שלהם, טל יגרמן, שהוביל את המהלך ביחד עם משרד עוה"ד ש. הורוביץ" (פרוטוקול 12.2.2013, עמוד 879 שורות 14 – 17). זאת, על אף שמר יגרמן לא היה בעל מניות במשב או בחייל ולא מונה לתפקיד רשמי בהן. בתקופה הרלוונטית היה מר יגרמן נתון בקשיים כלכליים, והיה חייב כספים לגורמים שונים, לרבות בשוק האפור. עוד יש לציין כי באותו מועד היה תלוי ועומד נגד מר יגרמן כתב אישום פלילי בנוגע לפעילותו בעבר בשוק ההון (פרשת אוגדן). לשיטת התובע, עובדה זו חייבה סירוב להצעת הרכישה או לכל הפחות בדיקה מקיפה ומעמיקה יותר של זהות הרוכשים.
- מר פויכטונגר לא הכחיש כי ידע בזמן אמת שיש כתב אישום נגד מר יגרמן שענייננו קשור להסתבכות בשוק ההון (פרוטוקול 12.2.2013, עמוד 883 שורות 26 – 28). עוד העיד כי הבין שמר יגרמן הוא דמות דומיננטית בתכנון הפיננסי של הרוכשים, אך לדבריו ידע שהוא אינו נושא משרה במשב או בחייל, שאחרת לא היה מעוניין בעסקה (שם, עמודים 880 – 881). לטענתו, על אף שלא פסל את מר יגרמן בשל עברו כנציג הקבוצה לצרכי המשא ומתן, לא היה מעוניין לעשות עימו עסקים, ולכן ביקש כי יובהר לו האם מר יגרמן עתיד להיות נושא משרה בחברה התובעת או בעל מניות בה, ומאחר שנמסר לו שתפקידו הוא לייעץ בלבד, הדבר סיפק אותו (שם, עמודים 894 – 895). טענה זו נתמכה בעדותו של מר גבעוני, שציין כי "היה ברור לו [למר פויכטונגר] שהרוכש הוא לא מר יגרמן", וכי לשני הצדדים אף היה ברור שמר יגרמן לא יוכל להיות בעל תפקיד פורמאלי במי מהחברות שנרכשו על ידי הקבוצה לאור נסיבותיו האישיות (פרוטוקול 9.5.2013, עמודים 1776 – 1777).
- על כך יש להוסיף כי למרות המוניטין הבעייתי של מר יגרמן ובעיותיו הכלכליות (ראו למשל עדותו של מר וינטר, פרוטוקול 28.1.2013, עמוד 272) היה ברור כי בתקופה הרלוונטית לענייננו הדבר לא מנע ממנו לנהל מערכת יחסים טובה עם בנקים שונים, באופן שאפשר קבלת אשראי לצרכיה של קבוצת פלד-גבעוני. על היחס לו זכה מר יגרמן מהמערכת הבנקאית העיד למשל מר בדיאן, אשר אישר בחקירתו את האמור בתצהירו, בזו הלשון: "ראיתי במו עיניי כיצד בכירי המערכת הבנקאית... מקבלים את מר יגרמן, נוהגים בו בידידות ואף קשובים לדבריו... הייתי נוכח כמי שהתלווה לגבעוני למספר ישיבות עם מנהלי מחוזות ומעלה בבנקים. יגרמן ניהל את הישיבות, הציג את התוכניות העסקיות, נשא דברים, והבנקאים המכובדים שישבו איתנו הקשיבו לו רוב קשב ואף בהערצה. לא נתקלתי ולו בבנקאי אחד אשר אמר למי מאנשי החברה כי נוכחותו של יגרמן אינה מקובלת או מפריעה... היה די ברור שיגרמן הוא שפותח לחברה דלתות בבנקים השונים, הוא המתנהל בבנקים כבן בית והוא זה שיש לו קשרים אצל בכירי הבנק" (פרוטוקול 19.2.2013, עמוד 1338 שורות 1 – 11). מעבר לעדויות שנשמעו בעניין זה, הרי שאין חולק כי מר יגרמן הוא שהוביל את המגעים לצורך קבלת אשראי למימון העסקאות שנכרתו על ידי הקבוצה (ראו למשל סעיף 31 לסיכומי התובע). במבחן התוצאה, לקבוצה הועמד אשראי של מאות מיליוני ש"ח לביצוע הרכישות השונות (ראו פסקאות 19 ו- 28 לעיל), כך שברור כי מצבו הכלכלי של מר יגרמן, והעובדה שהיה תלוי ועומד נגדו כתב אישום, לא נתפסו גם בעיני הבנקים כנסיבות המונעות ממנו לייעץ ואף לנהל את קבוצת פלד-גבעוני.
- אכן, בנסיבות בהן יודע בעל השליטה כי רוכש המניות היה מעורב בעבר בתרמית או בביזה של חברה, סביר לדרוש ממנו לכל הפחות לבצע חקירה ובדיקה לגבי כוונותיו של הרוכש טרם המכירה. אלא שלא זה היה מצב הדברים בענייננו. מר יגרמן לא היה רוכש החברה, וגם אם מעורבותו בפעילות היתה משמעותית ביותר, הוא הוצג למר פויכטונגר כיועץ בלבד. בהתאם, על אף שהוא שהוביל את המשא ומתן בין הצדדים, הובהר למר פויכטונגר כי הוא לא משמש כבעל תפקיד במשב או בחייל. בנסיבות אלו וודאי שלא ניתן לטעון שהיה על מר פויכטונגר לסרב להצעת הרכישה רק בשל מעורבותו של מר יגרמן, ואף לא ברור אילו בדיקות נוספות היה עליו לעשות בשל כך.