עניינה של תביעה זו, ככל שהיא נוגעת למר פויכטונגר, היא ברמת המחויבות שהפגין לענייניה של החברה, ולא ברמת מיומנותו כמנכ"ל. נהפוך הוא, התובע הקפיד לצייר את מר פויכטונגר כ"מנהל קפדן שחושב על כל דבר" (סעיף 3 לסיכומי התובע. וראו גם סעיפים 86, 125, 181, 216, 228 ו- 318 לסיכומי התובע וסעיפים 4 ו- 41, 84, 87, 102 ו- 121 לסיכומי התשובה), וטען כי הפסול בפעולותיו נובע מ"העדפת טובה אישית על פני טובת החברה" (כותרת פרק יד. וראו גם סעיפים 1, 342 ו- 389 לסיכומי התובע וסעיף 149 לסיכומי התשובה). מכאן שהפגם אותו מייחס התובע למבקש אינו נוגע לכך שהתרשל בכך שלא עמד ברמת המיומנות המצופה ממנכ"ל, אלא לכך שבאופן מכוון העדיף את טובתו האישית על פני טובת החברה, ובכך הפר את חובת האמונים שלו כלפיה.
הערה: בין חובת האמון לחובת הזהירות קיימת חפיפה באותם מצבים בהם אותה התנהגות מהווה הפרה הן של רמת המיומנות והן של רמת המחויבות. כך, למשל, נושא משרה אשר נמנע באופן מכוון או בפזיזות מלבצע בדיקות נחוצות לצורך קבלת החלטה עשוי להימצא אחראי הן להפרת חובת הזהירות (הוא מתרשל בכך שאינו פועל ברמת המיומנות הנדרשת מנושא משרה סביר) והן להפרת חובת האמון (החלטתו האדישה לטובת החברה להימנע מבדיקה חוטאת לרמת המחויבת בה הוא נושא כלפי החברה). לעמדה הקוראת לבחינה מחודשת של הצורך בקיומה של חובת זהירות של נושאי משרה בדיני החברות, בין השאר לאור הרחבת המקום שניתן לחובת האמונים, ראו יורם דנציגר ועמרי רחום-טוויג "עלייתו של שיקול הדעת העסקי ונפילתה של חובת הזהירות של דירקטורים" ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי (בעריכת אהרן ברק ואח', 2015) 23.
- חובת האמון המוטלת על נושאי משרה מחייבת אותם לעשות שימוש בכוח המוענק להם לשם קידום עניינה של החברה. המשפט הישראלי הכיר בקיומו של העיקרון זה מכבר, עוד בטרם אומץ מפורשות על ידי חוק החברות. בהלכת קוסוי אימץ בית המשפט את האמרה כי "כוח ללא אחריות משול להפקרות", וקבע כי החשש מפני שימוש לרעה בכוח המוענק למנהל החברה לשלוט בפועל בחברה ולנהל את ענייניה מחייב הטלת חובת אמון, אשר תאפשר פיקוח וריסון של הנהלת החברה בעת הצורך (פסקה 47 לפסק הדין).
- חובת האמון מחייבת את נושא המשרה שלא להעמיד את עצמו במצב של ניגוד אינטרסים או להפיק כל טובת הנאה אישית מתפקידו בחברה. מאחר שחובת האמון נועדה למנוע את ניצול כוחו של נושא המשרה לטובתו שלו, נקבע סטנדרט התנהגות מחמיר, ואף אם לא הוכח כי לחברה נגרם נזק כתוצאה מהפרת החובה, יכול בית המשפט להטיל סנקציה בגין הפרת חובת האמון בהתאם לרווח האישי שהופק על ידי נושא המשרה מפעולותיו. כפי שציין בית המשפט העליון בע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה (ניתן ב-11.5.2003) (להלן: "עניין בוכבינדר"):