חובת אמונים זו גבוהה היא מחובת תום הלב (האובייקטיבית) המוטלת על כל אדם בישראל בבצעו פעולות משפטיות (סעיפים 12, 39 ו-60(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). חובת תום הלב (האובייקטיבית) קובעת רמת התנהגות בין שני צדדים, אשר כל אחד מהם דואג לאינטרס העצמי שלו. מטרת החובה להביא לידי כך שבהגנה על האינטרס האישי יפעלו הצדדים בהגינות. לעומת זאת, חובת האמונים קובעת רמת התנהגות בין דירקטור לחברה, כאשר הדירקטור צריך להעמיד בראש דאגותיו את אינטרס החברה ולא את האינטרס האישי שלו. חובת האמונים אינה מבוססת על קיומה של יריבות בין הדירקטור לחברה. חובת האמונים מבוססת על קיומו של אינטרס אחד בלבד הראוי להגנה, והוא אינטרס החברה.
- בעניין בוכבינדר הבהיר בית המשפט העליון, כי נושא משרה עשוי להיות מצוי במצב של ניגוד עניינים לא רק בגין פעולות אקטיביות, אלא גם במצב פסיבי המוביל לניגוד עניינים, כאשר נושא המשרה מודע לו. במצב זה, כדי להימנע מהפרת חובת האמונים, מחויב הדירקטור לפעול (פסקה 79 לפסק הדין). בית המשפט הפנה לדבריו של המלומד פנינגטון (Pennington), אשר ציין כי "The obligation of directors to exercise their powers for the benefit of the shareholders of the company as a whole has also a positive aspect, because directors are obliged to act affirmatively to protect those shareholders interests" (ראו פסקה 79 לפסק הדין).
- יחד עם זאת, ראוי לציין כי אל מול תכליתה החיונית של חובה זו, למנוע ניצול לרעה של הכוח המצוי בידיו של המנהל, ניצב הרצון לאפשר לנושאי המשרה בחברה חופש פעולה לקבל החלטות בנוגע לניהולה, כאשר הצבת סטנדרט התנהגות נוקשה יתר על המידה עשוי לסכל מטרה זו (אירית חביב סגל, דיני חברות – כרך א' (1999) 395 – 396).
- היבט נסיבתי ייחודי המתעורר בענייננו נוגע לאחריותו של בעל שליטה מוכר, אשר נותר בחברה כנושא משרה (בענייננו מנכ"ל) תחת בעלי השליטה החדשים.
ויובהר, לאחר כריתת הסכם הרכישה ב- 22.8.2001, ובוודאי שלאחר העברת השליטה מכוחו לקבוצת פלד-גבעוני ב- 2.12.2001, לא היה עוד באפשרותו של מר פויכטונגר "להחזיר את הגלגל אחורנית", ולבטל את העסקה. מטעם זה ציינתי בפסקאות 120 – 122 לעיל כי את אחריותו של מר פויכטונגר כבעל השליטה למכירה חובלת יש לבחון לפי המידע שהיה בידיו בנקודת ה"אל חזור", דהיינו מועד חתימת הסכם הרכישה (22.8.2001). לעומת זאת, כהונתו של מר פויכטונגר כמנכ"ל החברה התובעת נמשכה גם לאחר חתימת הסכם הרכישה, ולתקופה קצרה גם לאחר העברת השליטה לקבוצת פלד-גבעוני (העברת השליטה הייתה ב- 2.12.2001. מר פלד הפסיק לשמש כמנכ"ל ב- 6.1.2002). מכאן שבתקופה זו (22.8.2001 – 6.1.2002) היה מר פויכטונגר מנכ"ל בחברה שהשליטה בה נמכרה לקבוצת פלד-גבעוני (באותה תקופה היה בנוסף גם בעל מניות, שכן האופציה למכור את יתרת המניות מומשה רק ביום 24.2.2002, ואולם ספק אם לעובדה זו משמעות של ממש). אין חולק כי כמנכ"ל היו מוטלות עליו חובות אמון כלפי החברה התובעת. השאלה הנשאלת היא האם הפר אותן, ואם כן, מהי האחריות בה הוא נושא בשל כך.