פיצול הרכישה לשני שלבים נעשה מהטעם שרכישת 25% מזכויות ההצבעה בחברה התובעת הייתה הופכת את משב באופן אוטומטי ל"בעלת שליטה" בהתאם להגדרת סעיף 268 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, ואף הייתה מטילה ככל הנראה על הצדדים חובה לבצע לאלתר הצעת רכש מיוחדת לכלל בעלי המניות לפי סעיף 328 לחוק החברות, וזאת אם יקבע כי מדובר ברכישת דבוקת שליטה בחברה שאין בה דבוקת שליטה (ודוק, מר פויכטונגר החזיק בעצמו רק כ- 17% מהמניות. מר יגרמן עצמו טען בערעור הפלילי כי ההחזקה המצטברת של בעלי המניות המוכרים נוצרה אד-הוק לצורך המכירה, ועל כן הם לא היוו דבוקת שליטה קיימת. ראו פסקאות 8(ג) ו -261 בערעור הפלילי). יצוין, כי בית המשפט העליון קבע בערעור הפלילי "שהנתונים מלמדים כי פיצול המכירה נעשה מטעמים שאינם עסקיים, וכי עסקה זו היתה בפועל עסקה "סגורה", כאשר תמורת המכירה היתה כבר מובטחת ולא תלויה במימוש האופציה" (פסקה 264).
הערה: לאור קביעת בית המשפט העליון יכולה להישאל השאלה האם החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת לפי סעיף 328 לחוק החברות לא קמה כבר בשלב הראשון של העסקה, ואולם עניין זה לא הועלה על ידי הצדדים, ועל כן לא אתייחס אליו. להשלמת התמונה יצוין כי החובה לבצע, בשלב זה או אחר, הצעת רכש מיוחדת הייתה ברורה לקבוצת פלד-גבעוני, ובמסגרת המימון אף הוקצה לנושא סכום של 23 מיליון ש"ח. בסופו של דבר לא הוצעה כל הצעת רכש ביחס למניות החברה התובעת, וזאת למרות החלטות של מוסדות החברה התובעת מיום 10.12.2001 לבצע הצעת רכש בשני שלבים על ידי החברה לכלל מניותיה. בגין אי ביצוע הצעת רכש זו הוגשה ביום 24.7.2002 תובענה ייצוגית (ת"א (מחוזי ת"א) 1931/02 בש"א 14484/02). תובענה זו לא הגיעה לכדי בירור בשל כניסת החברה להליכי חדלות פירעון, כאשר במסגרת הסדר הנושים ויתרו עליה בעלי המניות.
- על פי הסכם הרכישה, רוכשת המניות בחברה התובעת הייתה משב. משב אף רכשה כ-10.1% מהונה המונפק והנפרע של חברת האחות, פויכטונגר השקעות, בתמורה לסך של 23 מיליון ש"ח. כמו כן, במקביל לעסקה זו, התגבשה עסקה למכירת 35.9% מהונה המונפק והנפרע של פויכטונגר השקעות לחברת חייל אחזקות (1965) בע"מ (להלן: "חייל"), שאף היא שייכת לקבוצת פלד-גבעוני, וזאת בתמורה לסך כולל של 82 מיליון ש"ח (השליטה בחברת חייל נרכשה זמן לא רב טרם העסקה לרכישת מניות החברה, בחודש נובמבר 2000, על ידי קרן פלד השקעות בע"מ (להלן: "קרן פלד"). קרן פלד עצמה, לשעבר חברת ז'ק מיטרני בע"מ (חברת ציבורית שעסקה בייצור נייר), נרכשה ע"י קבוצת פלד-גבעוני בחודש יולי 2000 בסכום של 1.1 מיליון דולר). יצוין כי אנשי קבוצת פלד-גבעוני ראו בפויכטונגר השקעות, כמו גם בחייל, חלק מזרוע ההשקעות של הקבוצה.
- העלות הכוללת של ביצוע העסקה לרכישת קבוצת פויכטונגר על ידי קבוצת פלד-גבעוני הייתה 200 מיליון ש"ח, שהתחלקו כך: 105 מיליון ש"ח – רכישת פויכטונגר השקעות על ידי משב וחייל; 72 מיליון ש"ח - רכישת מניות החברה התובעת על ידי משב; 23 מיליון ש"ח – הצעת רכש לרכישת דבוקת שליטה בחברה התובעת, לאור סעיף 338 לפקודת החברות (ראו ת/105 שאושר על ידי מר יגרמן בעדותו. ראו פרוטוקול 26.2.2013, עמוד 1455 שורות 17 – 21). סכום זה, רובו ככולו, נדרשה הקבוצה לקבל כאשראי. בתחילה היה האשראי אמור להינתן על ידי שני בנקים (בנק קונטיננטל והבנק לפיתוח התעשייה), אלא שביום 16.8.2001, בהפרש של שעתיים, הודיעו הבנקים הללו כי מועצות המנהלים שלהם דחו את בקשות המימון לעסקה (ראו עדותו של מר יגרמן, פרוטוקול 26.2.2013, עמוד 1447 שורות 19 – עמוד 1448 שורה 4).
בשלב זה עמדה העסקה, שפרטיה כבר סוכמו עם מר פויכטונגר, ואשר הייתה אמורה להיחתם ב- 22.8.2001, בפני כישלון בשל העדר מימון. ואולם בתוך 6 ימים (!) הצליח מר יגרמן לגייס אשראי חלופי לעסקה לרכישת קבוצת פויכטונגר (157 מיליון ש"ח אשראי למשב ו- 43 מיליון ש"ח אשראי לחייל. ראו ת/105 וכן חקירתו של מר יגרמן, פרוטוקול 26.2.2013, עמוד 1447 שורה 19 – עמוד 1458 שורה 14). המימון הושג מתשעה מקורות שונים, "טלאי שהודבק על טלאי" בלשונו של מר יגרמן, כשעל פני הדברים אף אחד מהמלווים לא ביצע בדיקה של ממש: