חלק ב' - ההליכים שהתנהלו בתיק זה
- התובענה שלפניי הוגשה על ידי התובע, בכובעו כנאמן על ביצוע הסדר הנושים של החברה התובעת, בחודש נובמבר 2009, כאשר סכום התביעה הועמד לצרכי אגרה על סך של 75,000,000 ש"ח. בכתב התביעה נמנו 17 נתבעים, אותם ניתן לחלק ל- 4 קבוצות:
א. בעל השליטה המוכר – הנתבעים 2-1 (מר פויכטונגר וחברת סלאלום).
ב. אנשי קבוצת פלד-גבעוני – הנתבעים 3 – 7 ו- 11 (ה"ה פלד, גבעוני, הבי, יגרמן ובדיאן).
ג. נושאי משרה בחברה התובעת ובחברות הבנות – הנתבע 8 (מר יצחק שנהב, אשר שימש כסמנכ"ל הכספים בחברה התובעת ובחברות הבנות. להלן: "מר שנהב"), הנתבעים 9, 10 ו -12 (מר חנוך כרמון, מר יוסף בר-מוחה ומר שאול זלייט, אשר שימשו כדירקטורים בחברה התובעת) והנתבעים 13 – 16 (מר דוד לפלר, גב' רחל טולדנו, מר רמי לוי ומר יגאל גלאי, אשר שימשו כדירקטורים בחברות הבנות).
ד. חברת הביטוח – הנתבעת 17 וצד ג' 1 (כלל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בכל המועדים הרלוונטיים את אחריותם המקצועית של הנתבעים 1, 3 - 16 בפוליסת ביטוח דירקטורים ונושאי משרה).
- בסמוך לאחר הגשת התביעה הוגשו לא פחות מ-8 בקשות לסילוק על הסף של התביעה על ידי כל הנתבעים בהליך. הטענות המרכזיות שהועלו בבקשות הסילוק נגעו לסמכותו של הנאמן להגיש את התביעה בשם החברה התובעת ובשם החברות הבנות, ובתוקפם של הסדרי הפטור והשיפוי שנערכו בחברה התובעת. נוסף על הגשת כתבי הטענות, נשמעו בעל פה טענותיהם של הצדדים בשני ימי סיכומים מלאים (באריכות שאינה אופיינית לבקשות לסילוק על הסף), זאת לאור הסכמת הצדדים כי מדובר בשאלות שראוי להכריע בהן כבר בשלב המקדמי של ההליך.
ביום 16.12.2010 ניתנה ההחלטה בבקשות (להלן: "ההחלטה בבקשות לסילוק על הסף"), במסגרתה התקבלה הבקשה לסלק את התובענות על הסף נגד הנתבעים 10 ו-13 – 16, ונדחתה בקשת הסילוק ביחס ליתר הנתבעים.
דחיית בקשות הסילוק נגד עיקר הנתבעים נעשה על בסיס הקביעות כי הנאמן היה מוסמך להגיש את התביעה נגד נושאי המשרה בחברה התובעת (ומר יגרמן בכללם) ונגד בעל השליטה המוכר מכוח הסדר הנושים שנערך בה, וכי "קיים ספק בתוקפם של הסדרי הפטור והשיפוי בעניינם של הנתבעים 1, 3 - 6, 8, 9, 11 ו-12", מאחר שההחלטה בעניינם התקבלה לכאורה מבלי לעמוד בדרישת "השליש הבלתי נגוע" (כמצב הדברים החוקי בשעתו).