דיון והכרעה
הרקע הנורמטיבי
- סמכות בית המשפט לסלק תובענה על הסף מצויה בסעיפים 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעות כדלקמן:
"100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה; ..."
"101.(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
...
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".
- כידוע, סילוק על הסף נעשה רק במקרי קיצון ובלית ברירה כאשר פתרון ענייני במחלוקת עדיף על פני סילוקה, ולכן יש לבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתאות שבין הצדדים על פני פתרון פורמליסטי, אפילו סיכויי התביעה קלושים. על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת [ר' ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007)].
הליך הסילוק על הסף נועד אם כן לאפשר לנתבע "לעשות קפנדריה" (קיצור דרך – א.ב.) כאשר בעטיה של טענה משפטית או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלא שייערך דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת [ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה (11.6.2009) והאסמכתאות שם]. להליך זה יש מטרה אחת – לסלק תביעה על הסף אשר אפילו אם תתברר עד תומה, לא יהא בה כדי להקנות לתובע את הסעד המבוקש.
אין לקיבוץ עילת תביעה אישית או יריבות מול כתר
- בפתח הדברים יצוין, כי הקיבוץ הוא בעל עניין מסוים בפרויקט מכוח אחזקותיו בלוטמפלסט. נדמה שגם כתר אינה חולקת על כך משעה שבתכתובות מול הקיבוץ טרם הגשת התובענה שיתפה עמו פעולה ולא השיבה פניו ריקים בטענה של העדר יריבות. על כן ולמען היעילות ביכרתי את הדרך של הבאת הצדדים להסכמות חלף הכרעה בבקשה לסילוק על הסף. משדרך זו לא הצלחה, הגיעה העת להכריע בבקשה לסילוק על הסף. למרבה הצער ועם כל הרצון הטוב, על אף היותו בעל עניין בפרויקט, מצאתי לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף בהעדר עילה ויריבות, כיוון שברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי הקיבוץ כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש על ידו בכתב התביעה.
- אשר לזכאות לקבלת המידע והמסמכים, הנושא מוצה. הקיבוץ קיבל מכתר מסמכים ומידע, וכך גם הוגשו בעניין חוות דעת מומחה וחוות דעת משלימה, שאף הסתמכה על חוות דעת של שמאי מכונות. כיום אין טענה של הקיבוץ בדבר העדר מידע וטענתו מתמצית ברצונו לקבוע את שווי זכויותיו בפרויקט (ר' ס' 3 ל"תגובה לבקשה מטעם כתר אחזקות בע"מ" שהגיש הקיבוץ ביום 17.6.2015 המצוטט לעיל). אם כן, אין עוד מחלוקת כי המסמכים גולו דה פקטו, בין אם הייתה לקיבוץ זכות לקבלם כטענתו, ובין אם הדבר נעשה לפנים משורת הדין כטענת כתר. לפיכך לא מצאתי להתייחס לסוגית זכותו של הקיבוץ לקבל את המסמכים.
- אשר לזכאות לרווחים מהפרויקט, יש ממש בטענות כתר שאין לקיבוץ יריבות ועילה כלפיה. התביעה לקבלת רווחים מהפרויקט, כפי שהגדיר אותה התובע, מבוססת על ההסכם בין הצדדים (ר' ס' 1-2 לכתב התביעה "תביעה זו הנה תולדה של מערכת יחסים נמשכת בין התובע לנתבעת... אשר התקשרו בעסקה להעברת כלל נכסיה... הצדדים כרתו הסכם שהגדיר את תנאי העסקה, במסגרתו הוסכם כי התובע יהיה זכאי לרווחים בשיעור של כ-20% מרווחי יחידת האמבטיה..."; ס' 18.2.3 לכתב התביעה תחת הכותרת "על פי תנאי ההסכם" שם נרשם "העיקר וזהו נשוא התביעה, כתר התחייבה לשלם מתוך הרווחים שיופקו מפעילותה של יחידת האמבטיה... סכום כספי.. [ציטוט של ס' 11.1 להסכם]"; ס' 33 לכתב התביעה "...ועל מנת שתהיה בידו האפשרות לבדוק את תחשיבי הרווח של יחידת האמבטיה שמהם נגזר חלקו ברווחים ותמורתו על פי ההסכם"; ס' 56.1 לכתב התביעה "... למטרת השאת רווחי יחידת האמבטיה, אשר מהם הוא זכאי לחלקו על פי ההסכם"; וס' 57 לכתב התביעה "התובע יטען כי על פי ההסכם, עומדת לו הזכות לקבל כספים כתוצאה מההתחשבנות..." [ההדגשות אינן במקור - א.ב.]).
- ס' 11 להסכם קובע כדלקמן: [ההדגשות אינן במקור – א.ב.]
"בתמורה ובכפוף לביצועי פעילות יחידת האמבטיה בכתר, תעביר כתר ללוטמפלסט אחוזים מרווחיות מכירת מוצרי יחידת האמבטיה הנובעים מפעילות יחידת האמבטיה בלבד כמפורט להלן: