טענות כתר בבקשה
- לטענת כתר, יש לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות והעדר עילה, כאשר הצד הרלוונטי להתדיינות הוא לוטמפלסט. נטען, כי כתר שיתפה פעולה לפנים משורת הדין, הסכימה למינוי מגשרים ומומחה ולהעברת הנתונים, כדי שתנוח דעתו של הקיבוץ כי לא מגיע ללוטמפלסט דבר והגיעה העת לסלק את התובענה, בבחינת "enough is enough".
- הבקשה נשענת על שלושה אדנים: הראשון, ההסכם אינו מקנה לקיבוץ זכות לקבלת מסמכים ו/או כספים, אלא רק ללוטמפלסט שאינה בעלת דין. נטען, כי אף אם כל טענות הקיבוץ תתקבלנה, הרי שלוטמפלסט היא הזכאית לקבלת הכספים ולא יעלה על הדעת שבית המשפט יוציא פסק דין לטובת לוטמפלסט, שהיא צד ג' שאינו בעל דין בתובענה, ואף יחייב אותה לחלק דיבידנד לקיבוץ; השני, הקיבוץ אינו עומד בתנאים הנדרשים לקבלת סעד של מתן חשבונות (קיומה של מערכת יחסים מיוחדת ו-זכות תביעה לגבי הכספים); והשלישי, לאור ממצאי המומחה, אין רווח לחלוקה אלא רק הפסדים כבדים, והתרחיש היחיד בו יש רווח הוא תרחיש קיצון המנותק מהוראות ההסכם ומהתוצאות בפועל לפיו יגיע לקיבוץ לכל היותר סכום זניח.
- בית המשפט התבקש לחייב את הקיבוץ בתשלום הוצאות הבקשה וההליך בסך של 250,000 ₪, בתשלום שכ"ט של 300,000 ₪ וכן בתשלום הוצאות לכתר ולאוצר המדינה בגין הארכת הדיון שלא לצורך. נטען, כי כתר שיתפה פעולה לפני משורת הדין והשקיעה מאמצים ושעות רבות להעברת מידע ומסמכים לקיבוץ, למגשר הראשון ולמומחה ואף נשאה בשכרם ובשכר עורכי דינה בסכומים גבוהים, עוד בטרם הגיע שלב ההוכחות. נטען, כי הקיבוץ המשיך בהליכי הסרק ובמסע התשה כנגד כתר, על אף שהובהר לו פעם אחר פעם שכתר אינה חבה כספים ללוטמפלסט והגיעה העת לשים לדברים סוף.
תגובת הקיבוץ לבקשה
- לטענת הקיבוץ, הבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני ובחוסר תום לב, בניסיון לגדוע מאבק משפטי שנמשך 4 שנים. הבקשה הוגשה לאחר קיום הליכים מקדמים ממושכים, חשיפת חשבונות והגשת חוו"ד מומחה בתיק, כשחלק מעילות התביעה הוכחו (דג' אי ניהול מערכת חשבונות נפרדת ושימוש בנכסי הפרויקט לצרכים אחרים), ובנסיבות אלו אין לסלק את התביעה על הסף, שהוא סעד קיצוני, אלא למצות את הדיון במחלוקת. עוד נטען כי אין לסלק על הסף משום שכתב התביעה משולב בטענות עובדתיות ומשפטיות והמפתח לתובענה הינה פרשנות ההסכם לסעיף 11 (אופן החישוב של חלוקת הרווחים), סעיף 18 (זכות הקיבוץ להמשיך להשקיע בפרויקט) וסעיף 13 (הוספת רווחי כתר ממוצרים שייצרה באמצעות נכסי יחידת האמבטיה לרווחי הפרויקט לעומת הוספת דמי שימוש בלבד).
- אשר לאדן הראשון והשני נטען כי קיימות עילה ויריבות, מאחר שבמסגרת ההסכם הקיבוץ ויתר על זכויות והתחייב לשמור על סודיות ולאי-תחרות, והפך להיות שותף ביחידת האמבטיה, שכן ברור שלא מדובר בהתחייבות שנוטל על עצמו בעל מניות סתם כך. נטען, כי המיזם המשותף מהווה מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות. עוד נטען, כי טענת הקיבוץ אינה רק לצורך חלוקת רווחים אלא גם בזכותו לממש את האופציה בס' 18 בהסכם, להשתתף בחלקה של לוטמפלסט ב"חוב" כלפי כתר ולהשקיע כספים שיאפשרו לו להמשיך בחלקו כשותף במיזם, כשלצורך כך נדרש הקיבוץ לתמונה מדויקת יותר של סכום ההשקעה באמצעות נתונים. עוד נטען כי זכותו של הקיבוץ היא להשתתף לא רק בהפסדים אלא גם ברווחים, אם באופן ישיר ואם באמצעות לוטמפלסט. כן נטען כי חלק מהעילות התביעה הוכחו (הפרת ההסכם על ידי כתר בכך שלא ניהלה מערכת הנהלת חשבונות נפרדת ועשתה שימוש אישי בנכסי הפרויקט) ולא ניתן לטעון להעדר עילה; אשר לאדן השלישי נטען כי לפרויקט רווחים שהוסתרו על ידי כתר, כשהדרך לבדוק את ביצועיו שובשה במכוון, ויש נושאים בחוות הדעת שהבהרתם יכולה לשנות את תוצאות ההתחשבנות (לדוג' אופן חישוב חלוקת הרווחים ואופן חישוב השימוש במכונות). נטען, כי יש צורך בפרשנות סעיפי ההסכם ובירור עובדתי ולא מתקיים התנאי הבסיסי לסילוק על הסף.
- עוד נטען, כי הימשכות ההליכים עד כה היו דווקא באשמתה של כתר, שלא העבירה את המסמכים שנתבקשו עוד בשנת 2011, שמרה את הקלפים קרוב אליה גם בהליכי הגישור , העבירה רק "שורה תחתונה" של נתונים אותם ערכה כראות עיניה כאשר וכיום כבר ברור מה התאמצה להסתיר. זאת ועוד, הכשלים בהנהלת החשבונות והסחבת שנקטה כתר בגילוי המסמכים, גרמו נזק ראייתי לקיבוץ, ואילצו אותו לשאת בהוצאות עודפות.
תשובת כתר לתגובה
- לטענת כתר, הקיבוץ השקיע את רוב מרצו בתגובה בזכותו לקבל חשבונות, עניין שכבר אינו רלוונטי לאחר שגולו כל המסמכים, וזאת מבלי לגרוע מטענת כתר כי לקיבוץ לא הייתה זכות לקבלת המסמכים. נטען, כי תביעתו הכספית של הקיבוץ נסמכת על ס' 11 להסכם הקובע כי הזכות לקבלת כספים מכתר היא של לוטמפלסט בלבד והקיבוץ מודע לכך. נטען בנוסף, כי הסיבה בגינה נמשך ההליך עד כה היא התנהלות הקיבוץ שבחר לנטוש כל הליך גישור ובדיקה ובזבז זמן משפטי יקר ואת משאבי כתר ואם כבר חלוף הזמן צריך להביא לקבלת הבקשה ולא לדחייתה. מראשית ההליכים כתר הדגישה שדין התביעה סילוק על הסף בהעדר יריבות כאשר הצד הרלוונטי הוא לוטמפלסט והעיתוי הנוכחי לבקשה דנא נבחר על ידי הקיבוץ אשר הבהיר כי בכוונתו להמשיך בתביעה גם לאחר הגשת חוות דעת המומחה.
אשר לטענת הקיבוץ כי ההסכם מאפשר לו לשוב ולהשקיע בפרויקט גם אם אין רווח לחלוקה ויש לחשב את סכום ההשקעה השנוי במחלוקת, טענה כתר כי חובת התשלום של הקיבוץ היא ללוטמפלסט שאינה צד בתיק ולא ייתכן שבית המשפט יקבע את חובה לכתר ויורה לה לקבל כספים מהקיבוץ בלי שהיא תהיה צד להליך ועל כן מדובר בהעדר יריבות ועילה. בנוסף נטען, כי בידי הקיבוץ מלוא המסמכים והמידע בכדי שיוכל לקבל החלטה בדבר מימוש "האופציה" המוכחשת, וככל שהיה מעוניין בהזרמה כספית נכבדה ללוטמפלסט בכדי לכסות את חובותיה לכתר חזקה עליו שהיה אומר זאת, ואין צורך להמשיך ולנהל את התביעה במשך שנים נוספות רק כדי שבסופה יחליט הקיבוץ שלא לממש את האופציה. נטען, כי לקיבוץ אין כוונה לבצע הזרמה כספית ללוטמפלסט ומטרתו היא לבצע "הנשמה מלאכותית" לתביעה שהגיש. לבסוף נטען כי המועד להזרמת הכספים היה סוף שנת 2012, ולפיכך מדובר בעניין שהפך לבלתי רלוונטי.