- המבקש מפנה לחוות דעתו של המומחה פרופ' קידר-לוי ביחס לאופן חישוב הנזק, ממנה עולה כי המחיר המנופח כתוצאה מהסתרת המידע צריך להיות מחושב על-ידי ההפרש בין הנפילה במחיר המניה לאחר הדיווח על כישלון הניסוי, לבין העלייה בשער לאחר הדיווח הנוסף לפיו נמצאה יעילות החורגת מ-12 שבועות וכי לכן הניסוי יימשך. ההפרש משקף נזק שנגרם בעקבות אובדן האמון של המשקיעים בחברה.
המבקש הוסיף כי לאחר הליך גילוי מסמכים שייערך בשלב הדיון בתביעה לגופה, הוא יוכל לנסות להוכיח את הנזק באמצעות תחשיב DCF ושימוש בשיטת חישוב חסרון הכיס (בניגוד לשיטת "חסרון הכיס המקורבת").
דיון
- המבקש ביסס את בקשתו על ההשלכה של המידע שהחברה פרסמה בדיווח 2009, על החלטות ההשקעה של הציבור. לגישתו "אילו הציבור היה מודע לכך שתוצאות ניסוי שלב ב' ותוצאות הביניים של ניסוי שלב ב'/ג' היו הרבה פחות מעודדות (לשון המעטה) מהתוצאות החלקיות והבלתי רלוונטיות שהוצג לו, היה בכך 'כדי לשנות באופן משמעותי את מכלול האינפורמציה שעל בסיסה יקבל החלטות בכל הנוגע להשקעה בניירות ערך בחברה'" (ר' ס' 125 לבקשת האישור). המבקש ציטט מהלכת פסק-הדין בע"א 5320/90 א. צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 837 (1992) להלן: "הלכת ברנוביץ").
עמדתו של המבקש מבוססת אם כן על ההנחה שהמידע המטעה עיוות לחלוטין "את יכולת המשקיעים בקרב הציבור לבצע החלטת השקעה מושכלת" (ס' 122 לבקשת האישור). המבקש מתייחס להחלטת השקעה מושכלת של משקיעים סבירים מקרב הציבור, החלטה המבוססת על המידע שדווח להם על-ידי החברה, מידע שעל בסיסו מעריכים המשקיעים הללו את החברה והמניה.
- המבקש הפנה גם לדוקטרינת ה"תרמית על השוק". דוקטרינה זו מחילה לשיטתו חזקה לפיה משקיעים מקרב הציבור מבצעים עסקאות בניירות-ערך תוך הסתמכות על מחיר השוק של נייר-הערך, ועל כך שמחיר זה משקף את המידע המופץ לציבור בנוגע לנייר-הערך. המבקש הדגיש בהקשר זה כי מנית החברה במקרה דנן נסחרת בשוק יעיל, כי רמת הסחירות שלה היא גבוהה, והיא מגיבה באופן מיידי למידע המפורסם בנוגע אליה. בנוסף המניה מסוקרת באופן תדיר על-ידי אנליסטים בארץ ובחו"ל, ומידע המפורסם בנוגע אליה מקבל ביטוי מיידי אף בעיתונות הכלכלית (ר' ס' 147 לבקשת האישור).
המבקש מניח לכן כי מחיר נייר-הערך של החברה מושפע ממכלול המידע המופץ אודותיו, מידע שמובא לידי ציבור המשקיעים ומשפיע על החלטות ההשקעה שלהם. הוא מניח שהמחיר נקבע על-ידי משקיע הקורא את דיווחי החברה והסיקור אודותיהם, ושמקבל את החלטות ההשקעה שלו על-סמך דיווחים אלה. הוא מניח כי השוק למניה הוא שוק יעיל, בו מחיר המניה נגזר מהמידע שהחברה מוסרת למשקיעים, מידע שהשוק מגיב אליו באופן מיידי, לגישתו.