"בהתנהלותם זו הפרו המציעים המתואמים את מאזן השוק הטבעי; הסבו נזק לאינטרס הכלכלי של מזמין המכרז, בכך שמנעו הגשתן של הצעות אופציונליות; פגעו בסיכויי הזכיה של יתר המציעים; והגדילו באופן ממשי את סיכויהם שלהם לזכייה, שכן אלמלא חולק השוק ביניהם, סביר כי הצעותיהם היו חופפות ומתחרות זו בזו, ולו חלקית. ואכן, מרבית חברי קבוצת מוקארי זכו במגרשים" (בפסקה 29 לפסק הדין).
כך במיוחד, נקבע, שעה שהדברים נעשו "בניצוחו של אדם אחד", שנראה כי "ביקש לעשות לעצמו רווח עתידי".
הדין עם בית משפט לעניינים מנהליים, כי התנהלות מעין זו שבה נקטו חברי קבוצת מוקארי ביחס להצעותיהם, פוגמת בתחרות ההוגנת ובשוויון שבין המציעים – ולפיכך דין אותן הצעות להיפסל (ראו לעניין זה למשל, עע"מ 1811/09 אסום חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מועצה אזורית שדות נגב, [פורסם בנבו] בפסקה 23 (6.1.2010); ברק-ארז כרך ג', בעמודים 159-157; עומר דקל מכרזים 556-552 (2004) (להלן: דקל כרך א')). אינני באה להטיל ספק בדבריהם של מר מוקארי ובא-כוחו בשימוע שערכה ועדת המכרזים, כי הם לא פעלו בהיחבא או בחוסר תום לב אלא באופן שקוף ובלתי-מתוחכם, מבלי להכחיש או להסתיר את התיאום בין חברי הקבוצה – כשנטען כי כך משהדבר לא נאסר בגדר תנאי המכרז, ואינו חורג מהפרקטיקה הנוהגת במקרים דומים. עוד הם הדגישו כי אין מדובר במצב של "נשף מסכות" או "אנשי קש", כי אם ברצון אותנטי מצד כל חברי הקבוצה להתגורר במגרשים שבהם זכו ובסמיכות זה לזה, למצער לתקופה מסוימת; וכי רק עידודו ועזרתו של מר מוקארי סייעו בידיהם להתגבר על הרתיעה הקיימת בסביבתם מהליכים מכרזיים שעורכת רמ"י ולגשת למכרז חרף חסמים בירוקרטיים ופסיכולוגיים (פרוטוקול השימוע בוועדת המכרזים מיום 3.3.2016, נספח ו' לתגובת רמ"י לעתירה, בעמודים 18-10 (להלן: פרוטוקול השימוע)).
ואולם, כך או אחרת, אין בדברים אלה כדי לשנות מן המסקנה המשפטית המתחייבת – כי התיאום בין ההצעות הצמיח לחברי קבוצת מוקארי יתרון בלתי-הוגן על פני יתר המציעים, כפי שמעידה העובדה שב-10 מתוך 27 מגרשים זכו חברי קבוצת מוקארי. זאת בין היתר בהינתן שקבוצת מוקארי כללה חברים רבים, שערכו מעין "חלוקת שוק" ביניהם כשניגשו כל אחד למגרש אחר, ואלמלא התיאום סביר להניח שהיתה חפיפה מסוימת ביניהם; וכן לנוכח הפעילות היזומה והאקטיבית של מר מוקארי – שהוא מהנדס בעל משרד גדול הפועל בתחום התכנון והייזום ועובד עם אדריכלים ומעצבים (ראו עמוד 15 לפרוטוקול השימוע) – כגורם מאגד בין כולם, כשהתיאום אף עשוי להצמיח לו, כמו גם ליתר חברי הקבוצה, רווחים (יוער בהערת אגב כי מר מוקארי עצמו הגיש הצעה במכרז, אך לא זכה). בדין הדגיש אפוא בית המשפט, כי משנקבע תחילה בוועדת המכרזים שאין עילה לפסלות ההצעות "בהיעדר ראיה לגורם אשר איגד/קישר בין כלל ההצעות" (מע/7), לא היה מקום להותיר החלטה זו על כנה לאחר שהשימוע העלה בבירור כי אמנם קיים גורם מאגד כאמור. וגם לפנינו לא טענה עוד רמ"י אחרת.