- יוער כי לא נעלמה מעיניי טענתו של חסן כי ההסכמים שהוצגו בין קבוצת אזורים למתווכים נוספים מעידים כי דמי התיווך הראויים עומדים בענייננו על 1.5% – אלא שלא מצאתי כי יש לשעות לטענה זו. בהתייחס למסמך שהוצג על ידי חסן כהסכם תיווך בין קבוצת אזורים לבין פועלים שוקי הון – המדובר על פניו בהסכם שכלל גם שירותים נוספים לשירותי תיווך "רגילים", כמו ניהול הליך ה-Due Diligence וניהול המשא ומתן. בהתאם, נכללו בהסכם גם תמורות נוספות הכוללות שכר בסיס שאינו תלוי בהוצאת העסקה אל הפועל; ומשכך לא ניתן להקיש ממסמך זה לשכר הראוי בענייננו. אשר להסכם הנטען עם קופל, מקובלת עליי עמדת אזורים שלפיה גזירת השכר הראוי מהסכם זה היא טענה שהועלתה לראשונה בערעור; וכבר משום כך יש לדחותה (וראו למשל: ע"א 5925/15 אחים סבירסקי, שותפות רשומה נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור תל אביב [פורסם בנבו] (25.12.2016), בפסקה 40).
לסיכום עניין זה, אציע לחבריי כי נעמיד את השכר הראוי שחסן זכאי לו על 1% משווי העסקה שבה תיווך.
- היקף העסקה: סוגיה נוספת הדורשת הכרעה על מנת לקבוע מהו סך דמי התיווך שלהם זכאי חסן, היא: מהו היקף העסקה שממנו ייגזרו דמי התיווך; ויוזכר שבעסקה נושא הדיון קבוצת אזורים, שהחזיקה במלוא המניות של אזורים תיירות, מכרה את מחציתן למלונות פתאל ומחציתן לא.מ.א מלונות. בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי כי חסן זכאי לדמי תיווך בגין 50% מגובה העסקה, הוא שיעור האחזקות במניות שאותן רכשה מלונות פתאל; וזאת מן הטעם שחסן לא תיווך בין א.מ.א מלונות לבין קבוצת אזורים. חסן מלין על קביעה זו שכן לשיטתו א.מ.א מלונות נכנסה לעסקה רק לאחר שפנה אליה פתאל, שבינו לבין קבוצת אזורים תיווך חסן. לטענתו של חסן, הותרת קביעת בית המשפט המחוזי על כנה עלולה ליצור מצב שבו צדדים יבקשו להתחמק מתשלום דמי תיווך מלאים באמצעות צירוף שותפים. עוד טוען חסן כי מכיוון שההסכם בינו לבין קבוצת אזורים עניינו במכירת בתי המלון שבאחזקת אזורים תיירות, וקבוצת אזורים אמנם מכרה בעסקה הנדונה 100% ממניותיה של אזורים תיירות, זכאי הוא כי דמי התיווך יגזרו משוויה המלא של העסקה. דין טענות אלה להידחות, ואפרט.
כאמור לעיל, שכרו של חסן בעסקה זו נגזר מכוח סעיף 46 לחוק החוזים הקובע שכר ראוי, בהתבסס על עבודתו של נותן השירות או העובד, שלא הוסכם על שכר בגינה. במקרה זה, חסן תיווך בין מלונות פתאל לבין קבוצת אזורים. כפי שעולה מחומר הראיות, מלונות פתאל לא הייתה מעוניינת לקנות את כל מניותיה של חברת אזורים תיירות לבדה, וביקשה לכן למצוא שותף שירכוש 50% מהמניות ובכך יסייע במימון רכישת רשת המלונות שבאחזקת אזורים תיירות. אין חולק כי בשלב זה לחסן לא הייתה כל מעורבות בעסקה – וכי לא היה לו כל קשר לחברת א.מ.א מלונות או לבעלי השליטה בה. משאלה פני הדברים, לא ניתן לומר כי שכרו הראוי של חסן נכון שייגזר גם מחלקה של א.מ.א מלונות בעסקה, שכן חסן לא ביצע פעולת תיווך כלשהי בעניינה. יוער כי טענתו של חסן ולפיה קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין היקף העסקה עלולה להוביל למצב שבו יצורפו שותפים לעסקה רק כדי להימנע מתשלום דמי תיווך, אין לה על מה שתסמוך. בענייננו, א.מ.א מלונות נכנסה לתמונה רק משנתגלעו פערים ברצונות הצדדים שלא היו ניתנים לגישור אלא באמצעות מציאת משקיע נוסף. הדברים עולים אף מעדותו של פתאל שעליה מבקש חסן להסתמך, ובה מעיד פתאל כי: "ברגע שהבנו שהעסקה הזאת לא יכולה להתקיים [...] החלטנו שאנחנו מחפשים שותף" (עמ' 182 לפרוטוקול הדיון מיום 1.9.2014 בבית המשפט המחוזי). למעשה, אין כל אינדיקציה ואף אין סיבה לסבור כי אותו משקיע צורף לעסקה אך לשם הימנעות מתשלום דמי תיווך, או כי חברת א.מ.א מלונות היא חברה מטעמה ועושה דברה של מלונות פתאל, במובן זה שמלונות פתאל תהא הנהנית גם מהחזקותיה של א.מ.א מלונות – ומשכך החשש שמתאר חסן אינו מתעורר בענייננו.