גם ביחס לטענות של לקוחות הקצה טען העד טענה כללית על כך ש"היו כמויות רבות של תוכנות שחזרו" אך הציג אך ורק תעודת משלוח אחת ויחידה שאף היא לא מפרטת סיבת ההחזרה. תעודה יחידה זו והעדר הפירוט בה שמטה הקרקע מתחת לטענתו הכללית של העד בדבר "כמויות רבות של תוכנות שחזרו".
- זאת ועוד – לא רק תעודות משלוח לא הוצגו אלא הנתבעת לא הציגה כל פניה בפועל של לקוח ספציפי ביחס לתוכנה ודרך הטיפול בה. כך נותרה טענתה בדבר פגמים במוצר כטענה אשר יפה, אולי, לשלב כתב ההגנה אך חסרת כל תוכן לאחר שלב שמיעת הראיות.
- וגם כאן במסגרת הדיון על טענות לפגמים במוצר - יש להזכיר כי הנתבעת לא רק שלא הוכיחה קיומם של פגמים, אלא גם הקפידה לא להביא את כל העדים הרלוונטים שיוכלו להעיד על טענות אלה.
- אין לקבל טענת הנתבעת בדבר תשלום ביתר
- לאחר שהתובעים לא הסתפקו בסך של 360,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר החליטה התובעת להעביר לידיהם – העלתה הנתבעת טענה לפיה שילמה, בטעות, סכום עודף. הסכום העודף עומד על הסך של 57,370 דולר ארה"ב, כאמור בכתב ההגנה או 55,871 דולר כאמור בנספחים לתצהיר מטעם הנתבעת.
- לטענתה של הנתבעת, לאחר התשלום גילתה לפתע כי שילמה בהתאם לתחשיב העולה על הסכום שהוסכם עם התובעים. לגרסתה המאוחרת של הנתבעת – התובעים קיבלו סכום עודף על זה שהוסכם ומשכך עליהם להשיב סך של 57,370 דולר, או 55,871 דולר. עוד טענה הנתבעת כי התובעים הסכימו בפועל לסכומים נמוכים מאלה שנרשמו בהסכם ומשכך עליהם להשיב כל סכום שגבו ביתר.
- אין לקבל טענת הנתבעת ביחס לתשלום ביתר וזאת בשל חמישה:
- ראשית על הנתבעת להחליט על גרסה ולדבוק בה – הנתבעת טענה כי הגיעה להסכם פשרה עם התובעים ומכוחו שילמה סכום עגול וכולל של 360,000 ש"ח. ואולם – אם בהסכם פשרה עסקינן, הרי ממילא אין מקום לגרסה נוספת של תחשיב מדויק המביא את התובעים ליתרת חובה;
- שנית - ההסכם שנקשר בין התובעים לנתבעת מאיין את טענות הנתבעת – טענות הנתבעת סותרות ההסכם המפורש שנקשר בינה לבין התובעים ואשר קובע סכומים שונים לתשלום, המבוססים על מחצית מסכום התמורה תוך קביעת מינימום לתוכנה. הנתבעת יודעת היטב כי טענותיה סותרות ההסכם בכתב ולכן טוענת להסכמות בע"פ, טענה גם אותה אין לקבל כפי שיורחב להלן;
- שלישית – אין לקבל הטענה המאוחרת בדבר הסכמות בע"פ - הנתבעת מבקשת לטעון שהתובעים הסכימו לקבלת תמורה מופחתת וכאמור בסיכומיהם טוענים לכך שסעיף התמורה כפי שנוסח בהסכם "מעולם לא נאכף" ומשכך יש לראות בכך הסכמה של התובעים לתמורה מופחתת.
טענה זו של הנתבעת נסתרת מאליה, שכן לא ניתן לטעון כי התובעים הסכימו לוותר על התמורה לה הם זכאים ובאותה נשימה להלין על כך שהתובעים עמדו על התמורה לה הם זכאים. גם לא ניתן לטעון לוויתור במהלך שנות ההתקשרות שכן לא היו תשלומים תקופתיים ומסודרים בהם הביעו התובעים ויתור על תשלום כזה או אחר אלא בסופו של יום התמורה שולמה רק בחודשים אוגוסט ונובמבר 2008.