- רביעית – המועד בו צצה הטענה, לאחר מו"מ ארוך שהושלם – הטענה בדבר תשלום ביתר עלתה רק בדיעבד ולאחר מו"מ ארוך בין הצדדים שלטענת הנתבעת הסתיים בתשלום הסך של 360,000 ש"ח בצירוף מע"מ. אכן אפשר וטעות מתגלה רק לאחר סיומו של מו"מ ואולם בכל מקרה מועד גילוי הטעות הנטענת, יחד עם כל הנסיבות שהובאו לעיל מתיישבת יותר עם מסקנה לפיה טענה זו לטעות בתחשיב נועדה על מנת להתחמק מטענות התובעים ולא על מנת לתאר מצב עובדתי נכון.
- חמישית – העדים הנכונים לטענה בדבר הסכמות בע"פ לא הובאו – פעם נוספת יש להצביע על כך שהנתבעת הטוענת לוויתור והסכמה בעל פה לא הביאה העדים הנכונים שיוכלו להעיד מידיעתם אודות אותו ויתור ואותה הסכמה בעל פה. בין אם מדובר במחדל של הנתבעת ובין אם מדובר במלאכת מחשבת של הסתרת העובדות – הרי ללא אותם עדים רלוונטים לא ניתן לגבש כל טענה להסכמה בע"פ בדבר תמורה מופחתת.
- אין לקבל טענות הנתבעת ביחס להסכם פשרה המסיים עריכת החשבונות בין הצדדים
הנתבעת טוענת להסכם פשרה בו הוסכם כי התובעים יקבלו סך של 360,000 ש"ח. אין לקבל טענה זו של הנתבעת בשל ארבעה:
- ראשית - אין לקבל הטענה להסכם פשרה - וזאת בשל התנהלות הצדדים
כאשר צדדים במחלוקת מגיעים להסכם פשרה ביחס לחוב כספי, הרי ניתן לצפות להסכם פשרה, או לחילופין לאות אחר המלמד על קיומה של פשרה המסיימת המחלוקת הכספית. כך לא היה בעניינינו.
כפי שהוכח – בחודש אוגוסט 2008 החליטה הנתבעת להעביר סך של 180,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לאחר מועד זה המשיכה דרישת יתרת הכספים על ידי התובעים ובשלב מסוים בחודש נובמבר 2008 הודיעה הנתבעת לתובעת כי זאב לשם מטעמה מאשר לשלם סך נוסף של 180,000 ₪.
לו אכן היה מדובר בהסכם פשרה, הדבר היה מופיע בהודעת הנתבעת לתובעת; לו אכן היה מדובר בהסכם פשרה, הרי לא היה צורך בהודעה של הנתבעת על תשלום כזה או אחר אלא בהפניה לפשרה שהוסכמה; ועוד – לו היה מדובר בהסכם פשרה ניתן היה לצפות כי זה ילווה במלל רגיל המופיע בסיום מחלוקות כספיות והמציין כי עם התשלום האחרון אין כל דרישה כספית נוספת. כל האותות דלעיל המאפיינים הסכם פשרה נעדרו לחלוטין מהודעתה החד צדדית של הנתבעת בדבר תשלום סכום בסך של 180,000 ש"ח בחודש נובמבר 2008.
- שנית - אין לקבל הטענה בדבר הסכם פשרה – לאור התנהלות התובעים בזמן אמת
התובעים הנפיקו בגין סכומי הכסף אותם קיבלו חשבוניות בהם נרשם כי הסכומים הם "על חשבון" החוב. אמנם החשבוניות שהנפיקו התובעים נוסחו על ידי התובעים ואולם עדיין יש בהם כדי להעיד על הלך הרוח בזמן אמת ועל כך שלא התכוונו להסתפק בסכומים אלה ובוודאי לא התייחסו אליהם כאל הסכם פשרה.