- שלישית – אין לקבל הטענה בדבר הסכם פשרה שכן כאשר הייתה הצעת פשרה, זו הופיעה במפורש – כפי שהוכח, בשלב מסוים הסכימו התובעים להפחתה בשיעור של 7% מדרישתם. אין כל ראיה לקיומה של הצעת פשרה אחרת וממילא לא לקיומה של הצעה שקובלה. ביחד להצעת הפשרה המפחיתה 7% מסכום הדרישה – הרי הצעה זו לא קובלה ולא הבשילה לכדי הסכם פשרה ומשכך אין להתייחס אליה.
- רביעית - אין לקבל טענה להסדר פשרה – הנטענת תוך הסתרת העדים הנכונים
כאן שוב יש להדגיש עד כמה הקפידה הנתבעת לא להעיד מי שהיה בקשר עם התובעים ומי שכביכול הגיע להסכם פשרה בעל פה עימם. לענין זה יש לשוב על האמור לעיל ביחס להסתרת העדים הנכונים וכן לציין כי בוודאי אין לקבל גרסה עובדתית כאשר זו לא נתמכת בעדויות עד רלוונטי המוכיח קיומה.
- אין לקבל טענות הנתבעת להתיישנות חלק מהחוב; אין גם לקבל טענת השיהוי
ברגיל יש לדון בטענת התיישנות ושיהוי בפתחו של פסק הדין. בענייננו היה מקום להביא התנהלות הצדדים והעובדות הרלוונטיות ומשכך הועבר הדיון בטענה זו, שהיא מעין טענת מאסף של הנתבעת – לשלב זה.
- באשר לטענת ההתיישנות
הנתבעת טוענת בכתב ההגנה טענת התיישנות ביחס לסך של 57,785 ש"ח מתוך רכיב התביעה המתייחס לתמורה שלא התקבלה. במסגרת תצהיר העדות הראשית שהגישה הנתבעת צמח הסכום לגביו נטענת התיישנות פי למעלה משלושה והעד מטעמה טען כי "על חלק מהחוב (סך של 195,817.7 ש"ח) חלה התיישנות ועל כן אינו בר תביעה".
לטענת הנתבעת כל סכום הנובע מאספקת מוצרים לפני חודש אוקטובר 2005, קרי למעלה משבע שנים טרם מועד הגשת התביעה, הוא סכום שהתביעה ביחס אליו התיישנה.
אין לקבל את טענת הנתבעת להתיישנות, על סכומיה המשתנים וזאת בשל שניים:
- ראשית - אין לקבל טענת ההתיישנות בשל מועדי החיוב ובשל מועד התשלום
אין חולק על כך שבחודשים אוגוסט ונובמבר 2008 שולם על ידי הנתבעת סך כולל של 360,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובסה"כ 415,800 ש"ח. כפי שהוכח – בשלב זה טענו התובעים לחוב בסך כולל מע"מ של 550,951.18 ש"ח.
כלומר – בהתאם לעמדת הנתבעים נותרו התובעים חייבים הסך של 135,151.18 ש"ח (=415,800 - 550,951.18)
הנתבעת שילמה לתובעים מבלי לסייג התשלום ומבלי לטעון כי זה מתייחס לשנה כזו או אחרת. הנתבעת יכולה היתה לסייג התשלום לחיוב כזה או אחר בהתאם לסעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, ומשלא עשתה כן אך הגיוני ונכון הוא כי התובעים יזקפו התשלום על חשבון החוב מתחילתו. ובמילים אחרות – אך הגיוני ונכון הוא כי התובעים ימחקו בדרישתם את כל החיובים החל משנת 2004 ועד אשר יגיעו לסך חיוב של 415,800 ש"ח כפי ששולם.