| בית משפט השלום בתל אביב - יפו | |
| ת"א 45343-10-12 גלמן ואח' נ' שרין טכנולוגיות בע"מ | |
| בפני | כבוד השופט אביים ברקאי | |
| התובעים: | 1.פנינה גלמן 2.שלמה כהן | |
| נגד | ||
| הנתבעים: | שרין טכנולוגיות בע"מ, ח.פ: 511332207 | |
| פסק דין
|
חלק ראשון – כללי
- פתח דבר ותמצית פסק הדין
- על פסק הדין
עניינו של פסק דין זה הוא קשר מקצועי ששרר בין התובעים, מפתחי תוכנות להערכת יהלומים לבין הנתבעת המייצרת, בין היתר, מערכות מדידה ליהלומים. תחילתו של הקשר המקצועי הוא בשנת 2003 ומועד סיומו נתון במחלוקת. לטענת התובעים בגין הקשר המקצועי נותרה הנתבעת חבה בשל שניים:
ראשית – בגין יתרת חוב הנובעת מאי תשלום עבור מוצרים שסופקו – הסך של 158,373 ש"ח;
שנית - בגין הפרת בלעדיות והפרת מיזם משותף, סך של 1,500,000 ש"ח וזאת על דרך ההמעטה. יודגש כי בסיכומי התובעים האמיר הסך של 1,500,000 ש" ח וחולק לשני סכומי משנה – האחד בסך של 1,628,340 ש"ח והשני 771,600 ש"ח וביחד – 2,399,940 ש"ח.
בפסקאות הבאות אתייחס לטענות הצדדים ביחס לכל אחד מרכיבי התביעה ובתוך כך גם לטענות ההגנה של הנתבעת המתייחסות להתיישנות, שיהוי, העדר הוכחה מצד התובעים וכן טענות עובדתיות ביחס למועדי הקשר העסקי, מהותו והיקפו.
- תמצית פסק הדין ותוכן סעיפיו
- ביחס לדרישת החוב בסך של 158,373 ש"ח - התובעים הוכיחו כי הנתבעת לא שילמה מלוא התמורה בגין מוצרים שסופקו. התובעים הוכיחו כי אין לקבל טענות הנתבעת כנגד חיובה. מלוא הראיות מביא לכך שסכום חובה של הנתבעת עומד על הסך של 136,906 ש"ח כערכו ביום 11/11/2008. הרחבה על כך תובא בסעיף 2 להלן.
- ביחס להפרת הבלעדיות – התובעים עותרים לפיצוי בגין הפרת הבלעדיות וטוענים כי על הנתבעת לפצות בגין הפרה זו כפי שנעשתה עד ליום 31/8/2011. לטענת התובעים, הנתבעת הודיעה על סיום ההסכם רק ביום 1/12/2009 ולאחר הודעה זו יש למנות שתי תקופות: האחת של שלושה חודשי הודעה מוקדמת והשנייה היא 18 חודשי צינון. שתי תקופות אלה מביאות לטעמם של התובעים לכך שעל הנתבעת היה להימנע מלהתחרות בתוכנת התובעת עד ליום 31/8/2011.
אין לקבל גרסת התובעים ביחס למועד סיום ההסכם. הודעה על סיום ההסכם ניתנה ביום 7/1/2007 וזה הסתיים ביום 7/4/2007 – שלושה חודשים לאחר ההודעה. לאחר מועד זה חלים 18 חודשי צינון המסתיימים ביום 7/10/2008.
עם זאת - ביחס לטענת הפרת ההסכם יש לקבל עמדת התובעים, כשהיא מצומצמת לתקופה של 21 חודשים מיום 7/1/2017.
על כל האמור לעיל יובא הדיון בסעיף 3 להלן.
- הפיצוי בגין הפרת הבלעדיות ופגיעה בתקופת הצינון –הפיצוי בגין הפגיעה בבלעדיות והפרת תקופת הצינון עומד על הסך של 172,390 ש"ח כערכו ביום 11/11/2008 וזאת בהתאם לנימוקים שיובאו בסעיף 4 להלן.
- ביחס לטענת פיצוי בגין מיזם משותף – אין לקבל טענות התובעים לפיצוי בגין פגיעה במיזם משותף ביניהם לבין הנתבעת וכן צד שלישי המנהל עסקיו ביפן. על כך בסעיף 5 להלן.
- ארבע הערות בטרם כניסה לנימוקי פסק הדין בהרחבה
בטרם התייחסות לנימוקי פסק הדין יש להפנות לארבע ההערות הבאות:
- על מחלתו של התובע 2 - התובע 2, שהוא גם גיסה של התובעת 1, חלה במרוצת השנים ומונה לו אפוטרופוס וממילא לא העיד בהליך המשפטי. לענין זה ניתן להתייחס לעדות התובעת 1 אשר פרשה המסכת העובדתית הדרושה, לטעמה, להוכחת התביעה.
- על העד היחיד מטעם הנתבעת - מטעם הנתבעת העיד רק עד אחד אשר לא היה חלק מהליכי המשא ומתן ואשר הפנה בחלק מעדותו למסמכים שונים ולמסקנות אשר לטעמו יש להסיק מהם. הימנעות הנתבעת מלהעיד גורמים שהיו חלק מהליכי המו"מ והקשר עם התובעים, ובמיוחד הימנעותה מלהעיד את מר יהודה נעים אשר שמו מופיע כחוט השני בכל הקשר עם התובעים – לא תרמו לגרסתה. לענין זה חלה החזקה לפיה בעל דין הנמנע מלהביא עד רלוונטי, הרי לו היה מובא אותו עד הדבר היה גורע מגרסתו של בעת הדין, לענין זה ר' ע"א 8383/09, המועצה המקומית סאג'ור נגד סונול ישראל בע"מ (מיום 9/5/2011).
- על ראיות שהתובעים הרשו לעצמם לצרף לסיכומיהם – שלב סיכומי טענות הצדדים לא נועד להצגת ראיות חדשות. התובעים לא נקטו בהתאם לכך והפנו לראיות בדבר חוסנה הפיננסי של הנתבעת, ראיות אודות צדדים שלישיים וכן טבלאות חישוב שונות. יודגש, במיוחד ביחס לשלל ההפניות לאתרי אינטרנט כאלה ואחרים – כי נתונים ועובדות נטענות הנמצאים באתרי אינטרנט שונים הם ראיה לכל דבר וענין ואינם בגדר ידיעה שיפוטית אליה ניתן להתייחס. עוד יודגש כי אין מניעה מלהציג ראיות המופיעות באתר אינטרנט ואולם אלה חייבים להיות מוצגים בשלב הגשת הראיות ולהיות נתונים לחקירה נגדית ולפרשנות של הצד שכנגד.
כך או כך ולמען הסר ספק יובהר כי לא נתתי דעתי לראיות ששורבבו לסיכומי התובעים.
- על טענות "הענק והגמד"
התובעים התרכזו בסיכומיהם במאמצים להוכיח עד כמה התובעת היא "ענק" ואילו הם בגדר "גמד" לעומתה. מאמצים אלה כללו מלל רב ואף הפניות לראיות חדשות.
אין להתייחס לטענות אלה שהופיעו בהרחבה בסיכומי התובעים. אין חזקה של מתאם, ישר או הפוך, בין חוסן כלכלי יחסי של בעל דין לבין מידת האמת שבטענותיו. בסופו של יום יש להכריע על פי הראיות שהובאו ורק על פיהם. כך ייעשה בפסק הדין שלהלן.
חלק שני – התייחסות בהרחבה לטענת התובעים ביחס ליתרת חוב
- ביחס לדרישת החוב בסך של 158,373 ₪
- היקפו של החוב – כללי
- אין חולק על כך שלמשך תקופה של כשנתיים, לכל הפחות, סיפקו התובעים מוצרים באופן שוטף לנתבעת. תקופה זו החלה בשלהי שנת 2004 ונמשכה עד שנת 2007 – כאשר שתי השנים העיקריות בה היו השנים 2005 ו – 2006.
- אין גם חולק על כך שהתמורה בגין כל שנות אספקת המוצרים שולמה רק בשלהי שנת 2008, כאשר התובעים הרחיבו בסיכומיהם אודות העוול שנגרם להם, לטענתם, בעודם מחזרים על פתחי הנתבעת על מנת לקבל את המגיע להם.
- הסכומים המופיעים בכתבי הטענות ובראיות כוללים לעיתים מע"מ ולעיתים לא. בכל מקרה שיעור המע"מ עמד בזמנים הרלוונטים על 15.5% כאשר ברי שחיוב במע"מ בפסק דין היום מחייב התייחסות לשיעור המע"מ הנוכחי שהוא 17%. לאור כל אלה יכלול פסק הדין התאמות סכומים כפי שהובאו, למשל, בסעיף 2.1.4 להלן.
- לדברי התובעים – התמורה לה הם זכאים עומדת על סך כולל של 550,951.18 ש"ח כולל מע"מ – ולאחר חילוץ המע"מ, בשיעור של 15.5% כערכו בזמנים הרלוונטים - עומדת התמורה על סך 477,014 ש"ח.
עוד אין חולק על כך שהנתבעת שילמה שני תשלומים בסך של 180,000 ש"ח בצירוף מע"מ כל אחד ובסה"כ – 360,000 ש"ח לפני מע"מ שהם - 415,800 ₪ לאחר מע"מ.
חובה של הנתבעת עומד אפוא על הסך של 117,014 ש"ח (=360,000 – 477,014) כערכו ביום 11/11/2008 – בצירוף מע"מ.
- יש לקבל גרסת התובעים ביחס לחוב הנתבעת
יש לקבל גרסת התובעים ביחס לחוב הנתבעת בשל שלושה:
- ראשית - יש לקבל גרסת התובעים שכן הוצגה באופן סדור ובעיקר – היא הגרסה היחידה
- גרסת התובעים לחוב הנטען הוצגה באופן סדור תוך הפניה לטבלה מרכזת שנערכה על ידם ואשר הוגשה במסגרת ראיותיהם. אודות דרישה זו ועל כך שהיא תואמת דרישות שהועלו בזמן אמת עוד אתייחס בהמשך, בשלב זה די אם אציין כי הדרישה מגובה בטבלה הנושאת את עצמה, קרי נתוניה מתגבשים לכלל הסכום הנטען על ידי התובעים. זאת ועוד – התובעת 1 (להלן: "התובעת") אשר כפי שעוד יורחב להלן - עדותה הייתה אמינה ואשר לא נמנעה מלהעיד גם דברים הפוגעים בתביעתה - תמכה בתצהירה בכל האמור בטבלה זו.
- מנגד לא העלתה הנתבעת בראיותיה כל טענה לענין תחשיב הסכום הנדרש. יותר מכך, העד היחיד מטעם הנתבעת הצהיר ביחס לתחשיב החוב הצהרה סתמית שהסתכמה במילים ספורות ולדבריו (ההדגשות לא במקור): "לא הייתה לי מעורבות בעניינים הכספיים מול התובעים, אך מעיון במסמכים הרלוונטים, ניתן לראות שהצדדים הגיעו לגמר חשבון שבסיומו שילמה שרין לתובעים סך של 415,800 ש"ח". כך הצהיר.
- כלומר – אין לנו ענין בשתי גרסאות אשר על בית המשפט להכריע ביניהן, אלא בגרסה אחת וסדורה של התובעים ומולה הנתבעת אשר ויתרה במודע על כל אפשרות להעיד מי אשר כן היה מעורב "בעניינים הכספיים".
- שנית - יש לקבל גרסת התובעים אשר צלחה החקירה הנגדית (שכלל לא התרכזה בנושא זה)
- הנתבעת לא רק הקפידה לא להציג גרסה נגדית – אלא אף נמנעה מלחקור באופן מעמיק את התובעת אודות הטבלה שצירפה לתצהירה. בכך לא רק ויתרה הנתבעת על מצהיר מטעמה, אלא אף נמנעה מהכלי הנכון לחשיפת האמת – הוא החקירה הנגדית.
חזקה על הנתבעת אשר כלכלה היטב ההליך המשפטי – שלא בכדי נמנעה מחקירה נגדית. אך גם ללא חזקה זו, הרי משלא קועקעה גרסת התובעים – ממילא יש לראות בה ככזו שצלחה החקירה הנגדית.
- להשלמת נושא זה ייאמר כי בסיכומיה טוענת הנתבעת כי אין התאמה בין הטבלה לבין תעודות משלוח שהופיעו בנספח אחר לתצהיר התובעת וכן טוענת כי המסמכים שהומצאו הם חלקיים, לא ברורים וכי אין התאמה ביניהם לבין התחשיב שהציגו התובעים.
אין לקבל את עמדת הנתבעת. התובעים עצמם ציינו כי תעודות המשלוח וההזמנות שצירפו אינם מלוא המסמכים והפנו לתחשיב המפורט אותו יש לקבל. טענות הנתבעת ביחס לתחשיב הן כאלה שהיה מקום לעמתן עם התובעת בחקירה הנגדית וכך לא נעשה. כך או כך – כנגד טענותיה הכלליות של הנתבעת עומדת עדות התובעת אותה יש לקבל כאמור לעיל.
- שלישית - יש לקבל גרסת התובעים לאחר שהנתבעת הודתה בקיומו של חוב וטענה לפשרה ביחס אליו – טענה העולה כדי טענת "הודאה והדחה"
- הנתבעת הודתה באופן חד משמעי בקיומו של חוב וטענה למשא ומתן שהניב הסכם פשרה, בעל פה, מכוחו שילמה סך של 360,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
- כלומר – הנתבעת מודה כי חבה לתובעים כספים אך טוענת כנגד תשלום מלוא החוב. לצד הודאתה של הנתבעת בחוב וטענתה להסכם פשרה היא לא ציינה מה היה הבסיס להסכם הפשרה; הנתבעת גם לא ציינה מה היה סכום החוב בהתאם לתעודות המשלוח וההזמנות לגרסתה. הנתבעת הסתפקה בהודאה בחוב ובטענה לתשלום בגינו – מבלי שתרים את נטל הראיה הרובץ על כתפי הטוען טענת הודאה והדחה בדבר סכום החוב הנכון.
- כאן שוב יש להזכיר עד כמה הקפידה הנתבעת להימנע מלהביא לעדות את העדים המתאימים והנכונים מטעמה. כך נמנעה מלהעיד את מר יהודה נעים, אשר היה בדין ודברים עם התובעים, עוד נמנעה מלהעיד את רו"ח צבי הלפרין מטעמה אשר טיפל בתשלום החוב; הנתבעת אף לא העידה את מר זאב לשם אשר נתן אישורו לתשלום הסכומים אשר שולמו.
הסתרת כל העדים הרלוונטים והעדתו של עובד אשר הצהיר כי לא הייתה לו "מעורבות בעניינים הכספיים", כל אלה לצד העובדה שלא הוצג כל תחשיב נגדי מטעם הנתבעת – אינם תורמים לגרסת הנתבעת. כל אלה מאששים החזקה לפיה לו היו מעידים העדים הנכונים הרי היו תומכים בגרסת התובעים.
- אין לקבל טענות הנתבעת לקיזוז בשל פגמים במוצר או ליתרת חוב נגדית – טענות שלא הוכחו
הנתבעת, באמצעות עד לא היה מעורב בעניינים הכספיים טוענת לקיזוז בשל פגמים במוצר וכן בשל יתרת חוב נגדית. אין לקבל טענות אלה בשל האמור להלן.
- הנתבעת לא הוכיחה כל פגמים במוצר
- טענת הנתבעת בדבר פגמים במוצר נותרה ריקה מתוכן. העד מטעמה אשר העיד כי בזמנים הרלוונטיים שימש כאיש בדיקות תוכנה (QA) מסר, בהגינותו, כי מרבית הכשלים אותם מייחסת הנתבעת למוצר התגלו וטופלו בשלב הפיתוח ולא בשלב מאוחר יותר.
גם ביחס לטענות של לקוחות הקצה טען העד טענה כללית על כך ש"היו כמויות רבות של תוכנות שחזרו" אך הציג אך ורק תעודת משלוח אחת ויחידה שאף היא לא מפרטת סיבת ההחזרה. תעודה יחידה זו והעדר הפירוט בה שמטה הקרקע מתחת לטענתו הכללית של העד בדבר "כמויות רבות של תוכנות שחזרו".
- זאת ועוד – לא רק תעודות משלוח לא הוצגו אלא הנתבעת לא הציגה כל פניה בפועל של לקוח ספציפי ביחס לתוכנה ודרך הטיפול בה. כך נותרה טענתה בדבר פגמים במוצר כטענה אשר יפה, אולי, לשלב כתב ההגנה אך חסרת כל תוכן לאחר שלב שמיעת הראיות.
- וגם כאן במסגרת הדיון על טענות לפגמים במוצר - יש להזכיר כי הנתבעת לא רק שלא הוכיחה קיומם של פגמים, אלא גם הקפידה לא להביא את כל העדים הרלוונטים שיוכלו להעיד על טענות אלה.
- אין לקבל טענת הנתבעת בדבר תשלום ביתר
- לאחר שהתובעים לא הסתפקו בסך של 360,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר החליטה התובעת להעביר לידיהם – העלתה הנתבעת טענה לפיה שילמה, בטעות, סכום עודף. הסכום העודף עומד על הסך של 57,370 דולר ארה"ב, כאמור בכתב ההגנה או 55,871 דולר כאמור בנספחים לתצהיר מטעם הנתבעת.
- לטענתה של הנתבעת, לאחר התשלום גילתה לפתע כי שילמה בהתאם לתחשיב העולה על הסכום שהוסכם עם התובעים. לגרסתה המאוחרת של הנתבעת – התובעים קיבלו סכום עודף על זה שהוסכם ומשכך עליהם להשיב סך של 57,370 דולר, או 55,871 דולר. עוד טענה הנתבעת כי התובעים הסכימו בפועל לסכומים נמוכים מאלה שנרשמו בהסכם ומשכך עליהם להשיב כל סכום שגבו ביתר.
- אין לקבל טענת הנתבעת ביחס לתשלום ביתר וזאת בשל חמישה:
- ראשית על הנתבעת להחליט על גרסה ולדבוק בה – הנתבעת טענה כי הגיעה להסכם פשרה עם התובעים ומכוחו שילמה סכום עגול וכולל של 360,000 ש"ח. ואולם – אם בהסכם פשרה עסקינן, הרי ממילא אין מקום לגרסה נוספת של תחשיב מדויק המביא את התובעים ליתרת חובה;
- שנית - ההסכם שנקשר בין התובעים לנתבעת מאיין את טענות הנתבעת – טענות הנתבעת סותרות ההסכם המפורש שנקשר בינה לבין התובעים ואשר קובע סכומים שונים לתשלום, המבוססים על מחצית מסכום התמורה תוך קביעת מינימום לתוכנה. הנתבעת יודעת היטב כי טענותיה סותרות ההסכם בכתב ולכן טוענת להסכמות בע"פ, טענה גם אותה אין לקבל כפי שיורחב להלן;
- שלישית – אין לקבל הטענה המאוחרת בדבר הסכמות בע"פ - הנתבעת מבקשת לטעון שהתובעים הסכימו לקבלת תמורה מופחתת וכאמור בסיכומיהם טוענים לכך שסעיף התמורה כפי שנוסח בהסכם "מעולם לא נאכף" ומשכך יש לראות בכך הסכמה של התובעים לתמורה מופחתת.
טענה זו של הנתבעת נסתרת מאליה, שכן לא ניתן לטעון כי התובעים הסכימו לוותר על התמורה לה הם זכאים ובאותה נשימה להלין על כך שהתובעים עמדו על התמורה לה הם זכאים. גם לא ניתן לטעון לוויתור במהלך שנות ההתקשרות שכן לא היו תשלומים תקופתיים ומסודרים בהם הביעו התובעים ויתור על תשלום כזה או אחר אלא בסופו של יום התמורה שולמה רק בחודשים אוגוסט ונובמבר 2008.