כמובן שאין באמור לעיל, כדי למנוע מהצדדים במקום עבודה שכזה להגיע להסכמה שתייתר הכרעה שיפוטית." (הדגשה הוספה – א.א.)
- סיכם בית הדין האזורי וקבע כך:
"החברה מחוייבת לשלם לעובדים שנקטו עיצומים בסקטור בתי מלאכה, תפעול ומינהל, שכר ראוי בלבד עבור התקופה בה עבדו באופן לא מלא.
השכר הראוי הוא בהתאם לחישובים שנערכו ע"י החברה ללא הכללת הפרמיות בתוך שכר זה."
הטענות בערעור
- במסגרת הערעור חוזרים ההסתדרות ויתר המערערים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם בבית הדין האזורי, ואלו עיקריהן (לאו דווקא לפי סדר הופעתן):
- אין מקום לביצוע ניכוי שכר, שכן: ביחס לסקטור בתי המלאכה – הוסכם כי ההסכמה על צמצום תקופת הפרמיה במסגרת הסכמי בתי המלאכה 2012 תמצה את ניכוי השכר בשל העיצומים. לעניין זה לא היה מקום לדחות את עדותו של יו"ר האיגוד אדרי, אשר העיד מכלי ראשון, ולא היה מקום לקבל את עדותו של מר יחזקאל אשר העיד מפי השמועה, קל וחומר שעה שהנמל נמנע מלהעיד את הסמנכ"ל כהן; ביחס לסקטור המינהל - במסגרת צו המניעה הראשון שהוגש בעניין סקטור זה לא ביקש הנמל לקבוע את השכר הראוי והוא גם לא ביקש פיצול סעדים, ועל כן לא היה מקום לאפשר לו להגיש הליך נוסף בקשר לעיצומים בסקטור זה; ביחס לסקטור התפעול - היתה הסכמה בהליך השני בארצי כי הצדדים יבואו בדברים בקשר לטענות הנמל שלפיהן נקטו העובדים בעיצומים ולכן לא היה מקום לנקוט בהליך נוסף תחת להגיע להסדר.
- הנמל מנוע מלפעול לתשלום שכר חלקי נוכח: הנהוג בנמל, הסכם 2007, הסכמות ספציפיות הנוגעות לעיצומים מושא הליך זה וכן משהנמל פעל ללא היוועצות וללא משא ומתן עם ההסתדרות.
- העיצומים בסקטור בתי המלאכה ובסקטור התפעול לא היו בבחינת שביתה חלקית בלתי מוגנת.
- בקשת הצד של הנמל הוגשה בניגוד לדין ותוך שיהוי ניכר.
- אין מקום לנכות את רכיב הפרמיה המהווה מרכיב משמעותי בשכרם של העובדים, וכן נוכח הנהוג והמקובל בעיצומים קודמים בנמל.
- הנמל לא הרים את הנטל להוכיח את שיעור השכר הראוי משבתחילה הוא כלל לא ידע להעריך את השפעת העיצומים, הכל כנטען במכתבו של הסמנכ"ל כהן, ומשהנמל לא ניהל רישומים יומיים עם בדיקה פרטנית כמתחייב מחוזר הממונה.
- הנמל, מצדו, טוען כי דין הערעור להידחות. לטענתו, טענות ההסתדרות מכוונות בעיקרו של דבר נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, הנסמכות על התרשמותו הישירה מהעדויות שלפניו, ובטענות שכאלה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. בקליפת אגוז נטען כי בצדק נקבע שעיצומי העובדים בשלושת הסקטורים עלו כדי שביתה חלקית בלתי מוגנת בהיקפים ובמועדים שהנמל טען להם; אין לשלם פרמיה בעד תקופת העיצומים; בקשת הצד לא הוגשה בשיהוי; הנמל לא מנוע מלתבוע את ניכוי השכר.
גם הממונה על השכר סבור כי דין הערעור להידחות תוך שהוא תומך בטענות הנמל.
- לשלמות התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, הוגשה בקשת המערערים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי, היינו להורות לנמל שלא לנכות סכומי כסף משכרם של עובדי שלושת הסקטורים. מבחינת מהותית היוותה בקשת המערערים בקשה למתן סעד זמני בערעור, ובהחלטה מיום 25.9.16 היא נדחתה.
עוד נציין כי בעקבות פסק הדין הוגשו לבית הדין האזורי תביעות עובדים נגד ניכויי השכר בגין העיצומים מושא הליך זה. בקשות לסעדים זמניים שהוגשו במסגרת אותם הליכים נדחו, וכן נדחו בקשות רשות הערעור שהוגשו על ההחלטות הדוחות את הבקשות לסעדים זמניים (בר"ע 14910-12-16 ובר"ע 49072-12-16).