הכרעה
- לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, הגענו לכלל מסקנה כי בעיקרו של דבר - ביחס לסקטור המינהל ולסקטור התפעול דין הערעור להידחות, וביחס לסקטור בתי המלאכה דין הערעור להתקבל בחלקו במובן זה שנקבע כי העיצומים שאותם נקטו העובדים בסקטור זה לא היו בבחינת שביתה חלקית בלתי מוגנת, ובמובן זה שנקבע כי בשלב זה ועד להכרעה בהליך האינדיבידואלי, עובדי הסקטור האמור זכאים לתשלום חלקי של הפרמיה כפי שיבואר בהמשך. להלן נפרט את טעמינו.
- האם התקיימו בנמל "עיצומים"?
- בחקיקה בישראל אין הגדרה עקרונית לביטוי "שביתה" וביטוי זה עשוי לקבל, בחוקים השונים ואף בהסכמים שונים, משמעות שונה "על-פי הקשר הדברים בו מופיע ביטוי זה"[8].
- בפסיקה מקובלת הגדרה רחבה שלפיה שביתה היא כל "פעולת לחץ מתואמת הננקטת על ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם המעביד לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם"[9] (הדגשה הוספה – א.א.).
יסודות ההגדרה האמורה כוללים שלושה מישורי התייחסות: מישור הפעולה של השביתה (פעולה קיבוצית מתואמת); מהות הפעולה של השביתה (הפעלת לחץ באמצעות סטייה – מלאה או חלקית - מביצוע העבודה הרגילה); מטרת הפעולה (דרישות במסגרת סכסוך עבודה)[10].
- המקום היחיד שבו הוגדר בחקיקה המונח "שביתה" הוא סעיף 37א לחיס"ע, אשר הוסף במסגרת תיקון מס' 2 לחיס"ע[11]. ההגדרה של המונח "שביתה" הוספה לצורך הגדרת המונח "שביתה או השבתה בלתי מוגנת". וכך הוגדר המונח "שביתה" בסעיף האמור:
"לענין הגדרה זו רואים כשביתה:
(א) הפסקת עבודה מאורגנת, מלאה או חלקית, של קבוצת עובדים, לרבות שביתת האטה והפרעה מאורגנת אחרת של מהלך העבודה התקין;
(ב) סירוב מאורגן של קבוצת עובדים לעבוד שעות נוספות, אם החובה לעבוד שעות נוספות נקבעה בהסכם קיבוצי ועבודה כאמור מותרת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, והסירוב ננקט כצעד בסכסוך עבודה." (הדגשות הוספו – א.א.)
- הנה כי כן, בין אם לפי ההגדרה בפסיקה ובין אם לצורך הגדרת "שביתה או השבתה בלתי מוגנת" שבסעיף 37א לחיס"ע – אחד מיסודות ההגדרה של "שביתה" הוא סטייה ממהלך העבודה התקין, קרי, מהעבודה הרגילה הנהוגה ביום-יום. סטייה זו יכולה להיעשות בהפסקת עבודה מלאה (בין אם למשך כל יום העבודה ובין אם לחלקו) או בביצוע העבודה באופן חלקי או באופן שונה מהאופן שבו היא מבוצעת ביום יום (למשל, ביצוע של חלק בלבד מהמשימות הרגילות, האטה בביצוע העבודה הרגילה, ביצוע של המשימות בקפדנות יתר). האפשרות השנייה – שביתה חלקית שנהוג לכנותה "עיצומים"[12] – היא מקרה פרטי של המושג הכללי "שביתה", ובשירות הציבורי היא דווקא הנפוצה יותר.
- על רקע הגדרה זו, ברי שכל סטייה של מי מעובדי שלושת הסקטורים מהעבודה התקינה, שנועדה להפעיל לחץ[13] (על המעסיק[14]) לשם השגת דרישות העובדים במסגרת סכסוך העבודה - בין אם נעשתה בדרך של האטה בתיקון כלים או האטה בפריקת מכולות, בין אם בדרך של אי מענה לטלפונים מגורם פלוני במקום העבודה, בין אם בדרך של העדר שיתוף פעולה עם הכנת כנס הלקוחות, ובין אם בדרך של אי משלוח מכתב מסוים - מהווה "שביתה" (עיצומים).
- משזו המסקנה, השאלה שאליה יש להידרש כעת היא האם העובדים מושא הליך זה אכן נקטו "שביתה" (עיצומים) באופן שיוחס להם על ידי הנמל. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בחיוב, וזאת לאחר שהתרשם מהראיות והעדויות שלפניו. דומה כי המערערים לא באמת חולקים על קביעת בית הדין האזורי בעניין זה. לא על עצם הקביעה כי העובדים סטו מביצוע העבודה הרגיל - באופן ובמועדים שהנמל טען להם - ולא על עצם הקביעה כי סטייה זו מהווה "שביתה". על כל פנים, אשר לקביעה העובדתית – הרי שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, אלא בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות במקרה זה. ואשר לקביעה המשפטית כי סטייה זו מביצוע העבודה עולה כדי שביתה (עיצומים) - הרי שזו עולה בקנה אחד עם הכללים המשפטיים כמפורט לעיל ולפיכך אין מקום להתערב בה.
- תוצאת השביתה במישור יחסי העבודה האישיים
- לשביתה, בין שביתה כדין ובין שביתה שאינה כדין[15], תוצאות והשלכות הן במישור היחסים הקיבוציים (שבמקרה זה אין לנו צורך להידרש אליהן) והן במישור היחסים האישיים שבין העובד השובת ובין מעסיקו[16]. אשר למישור האישי, שהוא הרלוונטי לענייננו, התוצאה של השתתפות בשביתה (בין אם מדובר בשביתה מוגנת ובין אם מדובר בשביתה בלתי מוגנת) מבחינת העובד השובת – על פי הפסיקה הישראלית - היא השעיה (ולא ביטול) של חוזה העבודה הרגיל. השעיה זו חלה על היבטים מסוימים בחוזה העבודה, ובכללם החובה של העובד לעבוד וכנגדה חובת המעסיק לשלם את שכרו ההסכמי של העובד[17]. ויודגש, אף כי הדבר חורג מענייננו ולכן לא נקבע לגביו מסמרות, הדעת נותנת שלא כל חלקי חוזה העבודה מושעים בשעת שביתה, כך למשל ועל פני הדברים, יש מקום להניח כי חובת הנאמנות ההדדית אינה מושעית בתקופת השביתה.
- כפועל יוצא מהאמור, עובד ששבת שביתה מלאה, לא זכאי בעד הזמן שבו שבת, לשכרו על פי הסכמי העבודה החלים עליו (להלן – השכר ההסכמי) או לכל שכר אחר, והמעביד מופטר מלשלם לו שכר כאמור[18]. לפיכך, עובדים השוקלים לפתוח בשביתה, רצוי שיביאו בחשבון שיקוליהם כי שביתה מלאה תדרוש מהם קורבן בדמות אובדן שכר העבודה לתקופת השביתה.
- בתחילה שררה אי בהירות אשר ליישום העיקרון האמור על מקרה שבו נוקטים העובדים שביתה חלקית ("עיצומים").
בעבר, היו שסברו כי במקרה של "עיצומים" לא מופטר המעסיק מתשלום השכר ההסכמי. על רקע דעה זו חששו מעסיקים ממצב שבו ישלמו בגין תקופת עיצומים שכר פחוּת מהשכר ההסכמי, ואם יסתבר בדיעבד כי העובדים היו זכאים לשכר ההסכמי במלואו, המעסיקים יהיו חשופים לתביעות לפיצויי הלנת שכר בגין הפרשי השכר. חשש זה של המעסיקים עודד עובדים לנקוט עיצומים, בעיקר בשירותים הציבוריים. כך נהנו העובדים גם מהפעלת הלחץ על המעסיק וגם מתשלום השכר ההסכמי במלואו.