עוד נוסיף כי גם לעמדתו הראשונית של הנמל, כפי שקיבלה ביטוי במכתב הסמנכ"ל כהן, אין אפשרות חוקית למנוע מהנמל לפעול לפי הוראת הממונה על השכר בעניין זה. שכן, משננקטו עיצומים, אין הנמל יכול, ללא אישור הממונה על השכר, לשלם את השכר ההסכמי לעובדים שנקטו עיצומים. לאור הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, השכר שניתן לשלם לעובדים אלה הוא שכר ראוי או שכר שהוסכם עליו אד-הוק באישור הממונה על השכר.
- אשר לטענה השנייה –
אשר לסקטור המינהל – מבלי להידרש לשאלת זהות העילה, מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי, שלפיה משנמחקו ההליכים המשפטיים שננקטו בקשר לסקטור זה (שני צווי המניעה והבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט), הרי שממילא לא היה צורך בבקשה לפיצול סעדים טרם הגשת בקשת הצד בהליך שלפנינו.
אשר לסקטור התפעול – איננו סבורים שהנמל פעל בניגוד להסכמות בהליך השני בארצי, שכן ההסכמה שם כללה נכונות להידבר עם העובדים ונציגיהם ולמסור לבית הדין הודעה מתאימה, אם ההידברות תיכשל, וכך פעל הנמל. לכן יש לדחות את טענת המערערים כי ההסכמה במסגרת ההליך השני בארצי חוסמת את הנמל מלהגיש את בקשת הצד.
אשר לסקטור בתי המלאכה - אכן, כטענת המערערים, במצב הראייתי שנוצר – הימנעות הנמל מלהעיד את הסמנכ"ל כהן, שהיה מעורב בהידברות מול יו"ר האיגוד אדרי, יש קושי בדחיית גרסתו של האחרון על ידי בית הדין האזורי. זאת ועוד, צודקים המערערים בטענתם כי על פני הדברים, אין היגיון או טעם בתיקון שהתבקש על ידי הממונה בהסכם בתי המלאכה 2012, בדבר צמצום תקופת הפרמיה, שכן לשיטת הממונה על השכר והנמל כיום, העובדים ממילא כלל אינם זכאים לפרמיה בגין תקופת העיצומים. יתרה מזאת, יישום ההסכמה על צמצום תקופת הפרמיה כפשוטה (סעיף 11.6 להסכמי בתי מלאכה 2012) מביא לכאורה לתוצאה של שלילה כפולה של תוספת הפרמיה: פעם אחת, בשל קיצור תקופת הזכאות לתוספת הפרמיה בשלושה שבועות; ופעם שנייה, בכך שהקיצור נעשה בתחילת התקופה הרטרואקטיבית ולא בסיומה (עת ננקטו העיצומים), ועל כן בגין שלושת השבועות שקדמו לחתימה על הסכם בתי המלאכה 2012 ממילא לא תשולם – לשיטת הממונה והנמל - תוספת הפרמיה (במסגרת אי תשלום כלל הפרמיה עקב העיצומים).
אל מול תהיות אלה ניתן להדגיש את הדברים הבאים: גרסתו של מר אדרי בחקירה הנגדית, שלפיה החלת תוספת הפרמיה למשך שבעה חודשים ושבוע תחת שמונה חודשים באה כתמורה מצד ההסתדרות להסכמה של הנמל שלא לנכות שכר בשל העיצומים[25], לכאורה, אין לה ביטוי מפורש בתשובת הצד. כל שנטען בתשובת הצד הוא שהוסכם שלא לשלם את תוספת הפרמיה לתקופת העיצומים; מתוך עדותו של מר אדרי עולה כי הוא לא נכח בשיחות שהתנהלו בין הממונה על השכר ובין הסמנכ"ל כהן, ולכן הוא לא יכול להעיד לגבי מהות ההסכמה על צמצום תקופת הפרמיה; ממכתב הסמנכ"ל כהן, שעליו מתבססים המערערים בטענתם, לא עולה כי היתה הסכמה כנטען על ידי מר אדרי בעדותו, קרי שאי החלת תוספת הפרמיה למשך שלושה שבועות באה תחת תשלום שכר ראוי. יתרה מזאת, הסמנכ"ל כהן מציין כי מכתבו של מר מלכין מיום 26.12.12 – לאחר חתימת הסכמי בתי מלאכה 2012 - כלל דרישה ש"הועלתה לראשונה". אמירה שכזו אינה מתיישבת עם גרסה שלפיה עוד קודם לחתימת ההסכמים כאמור, ההסכמה על צמצום תקופת הפרמיה באה תחת ניכוי שכר בגין העיצומים.