במסגרת הליך זה ובשים לב לטיעוני הצדדים אין לנו צורך להידרש בהרחבה לפירוש שניתן בפסיקה לנסיבותיו של מקרה מהסוג הראשון, קרי לשאלה אימתי ייחשב הסכם קיבוצי כחל לצורך הכרזה על שביתה כבלתי מוגנת[29], ומשכך אין לנו צורך להידרש לחלות מקרה זה בענייננו. אולם פטור בלא כלום לא ניתן ורק נציין כי לפי פירוש זה, הסכם קיבוצי ייחשב כחל על העובדים בין בתקופה שנקבעה על ידי הצדדים ובין בתקופה המוארכת מכוח החוק. פירוש זה מעורר קושי באותן שביתות כלכליות טהורות בשירות הציבורי, באשר לכאורה גם שביתות מסוג זה נחשבות כשביתות בלתי מוגנות אף אם הוכרזו על ידי "המוסד המנהל המרכזי הארצי"[30]. קושי זה מתחדד בשים לב לכך שתכליתו של הפרק הרביעי של חיס"ע, שעניינו ב"הסכם קיבוצי בשירות ציבורי", היא "השמירה על קיומם וכיבודם של הסכמים קיבוציים"[31].
לענייננו די אם נציין כי על מנת ששביתה בשירות הציבורי תיחשב ל"מוגנת" – קרי, לשביתה שאינה בלתי מוגנת, נדרש כי יתקיימו בה, בין היתר, שני תנאים: הראשון, הכרזה או אישור השביתה על ידי "הגורם המוסמך" (המוסד המנהל המרכזי הארצי בארגון העובדים המוסמך או הגורם המוסמך לכך לפי תקנון ארגון העובדים, לפי העניין); השני, מתן הודעה על השביתה "בהתאם לחוק זה".
- אשר לסקטור המינהל ולסקטור התפעול – על פני הדברים, העיצומים שננקטו בסקטורים אלה לא היו קשורים בשכר או בתנאים סוציאליים. מכל מקום, על מנת שהשביתה תוכרז כשביתה "מוגנת", נדרש כי העיצומים יאושרו על ידי "המוסד המנהל המרכזי הארצי" או על ידי "הגורם המוסמך" וכי תינתן לגביהם הודעה "בהתאם לחוק זה", קרי הודעה על שביתה לפי סעיף 5א לחיס"ע. סעיף זה מחייב צד לסכסוך עבודה למסור לצד השני ולממונה הראשי על יחסי העבודה הודעה "... על כל שביתה או על כל השבתה, לפי הענין, חמישה עשר יום לפחות לפני תחילתן". בענייננו, לגבי סקטור המינהל וסקטור התפעול, אף לא אחד משני תנאים אלה התקיים: לא הכרזה ואישור ולא הודעה. לפיכך, בדין נקבע על ידי בית הדין האזורי כי העיצומים שנקטו עובדי סקטורים אלה היו בבחינת שביתה חלקית בלתי מוגנת. למותר לציין כי הכרזת ההסתדרות מיום 21.2.13 בדבר הכוונה לנקוט שביתה בנמל, אינה רלוונטית לעיצומי סקטור המינהל וסקטור התפעול הנדונים במסגרת הליך זה, משההכרזה האמורה מאוחרת למועדים שבהם ננקטו העיצומים.
- אשר לסקטור בתי המלאכה – קביעת בית הדין האזורי כי העיצומים בסקטור זה היו בבחינת שביתה חלקית בלתי מוגנת נסמכה על כך שלא נמסרה, מכוח חובת תום הלב, הודעה על מועד תחילת העיצומים. דעתנו שונה מזו של בית הדין האזורי, ונסביר.
לעניין החובה ליתן הודעה טרם נקיטת שביתה (או השבתה) יש להבחין בין החובה שמקורה בהוראת סעיף 5א לחיס"ע ובין החובה שמקורה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"א – 1971 (להלן – חוק החוזים), המורה כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה"[32]. סעיף 5א לחיס"ע, שהוסף בשנת 1972 במסגרת תיקון מס' 2 לחיס"ע, מטיל על "צד לסכסוך" חובה למסור למשנהו הודעה "על כל שביתה או על כל השבתה, לפי הענין", וזאת "חמישה עשר יום לפחות לפני תחילתן". מטרת ההודעה לפי סעיף 5א לחיס"ע היא ליצור "תקופת צינון", שתכליתה מתן אפשרות נוספת להידברות בין הצדדים, לרבות באמצעות תיווך הממונה הראשי על יחסי העבודה[33]. כל עוד הודעה זו לא מוצתה או נזנחה, היא שרירה וקיימת. השאלה אם הודעה לפי סעיף 5א מוצתה או נזנחה היא בראש ובראשונה שאלה שבעובדה שצריכה להיבחן לאור כלל הנסיבות[34].