עוד הוסיף מר סגיס כי מבדיקה שנערכה בתקופת העיצומים, "לא היה אובדן עבודה ואוניות לא נטשו את הנמל לטובת נמלים אחרים למרות העיצומים" וכי עובדי הסקטור "נפגעו בכ- 1-2% בתשלומי הפרמיה בגין תקופת העיצומים".
אשר לסקטור המינהל כתב מר סגיס כי השפעת עיצומי מזכירות המנהלים (6 – 7 מזכירות) נגעה לכ- 2% מסך עבודתן ולכן לתקופת העיצומים מוצע לשלם להן שכר ראוי בשיעור של 98%[7]; לגבי עובדי חטיבת התקשורת שלא סייעו בהכנת כנס הלקוחות הומלץ לשלם שכר ראוי בשיעור של 70% בעד היומיים שבהם ננקטו העיצומים, זאת לאור ההערכה כי פעולות ההכנה לכנס שוות ערך לכ- 30% מיום העבודה.
במכתבו הנ"ל מר סגיס לא התייחס לעובדי מדור שירותים לוגיסטיים שבתקופה 17.1.13 – 30.1.13 נקטו עיצומים. התייחסות לעובדים אלה נעשתה במכתבו מיום 13.2.13, שבמסגרתו הוערכו עיצומיהם בשיעור של 5% מעבודתם, ולכן הוצע לשלם להם עבור תקופת העיצומים שכר ראוי בשיעור של 95%.
- ביום 5.2.13 הודיע מר סגיס לממונה על השכר כי מבחינת העיצומים בסקטור התפעול עולה כי התפוקות המשוקללות (תפוקות בקו המים ובתחנות השטח) פחתו בכ- 27%, ולכן מוצע לשלם לעובדי סקטור זה שכר ראוי בשיעור של 73%.
- ביום 10.2.13 אישר הממונה על השכר למר סגיס לשלם לעובדי סקטור בתי המלאכה וסקטור המינהל את השכר הראוי שהוצע על ידי האחרון, והודגש כי התשלום ייעשה מתוך השכר הפנסיוני שלהם.
במכתב נוסף מאותו יום אישר הממונה לשלם לסקטור התפעול שכר ראוי בשיעור של 73% משכרם הפנסיוני.
במכתבים הנ"ל הוסיף הממונה על השכר כי "הנני להזכיר כי עובדים הנוקטים בעיצומים, אינם זכאים לגמול עבור שעות נוספות, כוננויות ושכר עידוד. כמו כן, אין לשלם לעובדים הוצאות רכב משתנות, אש"ל ודמי כלכלה...".
ביום 19.2.13 אישר הממונה על השכר לשלם לעובדי מדור שירותים לוגיסטיים שכר ראוי בשיעור של 95% מהשכר הפנסיוני.
- בין לבין, החליפו הנמל והממונה על השכר מכתבים שבמסגרתם התייחסו לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות ופרמיה לתקופת העיצומים ולצורך לפנות לבית הדין לעבודה קודם לכן.
- ביום 12.2.13 הודיע הנמל להסתדרות, לוועדי העובדים של שלושת הסקטורים, שלטענת הנמל השתתפו בעיצומים האמורים ולעובדי שלושת הסקטורים על הכוונה לשלם "שכר ראוי" בעד תקופת העיצומים. בנוסף הועברה לכל עובד הודעה אישית על הסכום שינוכה משכרו בשל הפער בין השכר ששולם בפועל וכסדרו בעד תקופת העיצומים ובין השכר הראוי לאותה תקופה (להלן – סכום הניכוי).
- ביום 21.2.13 הכריזה ההסתדרות על כוונתה לנקוט שביתה בנמל החל מיום 7.3.13, זאת, ככל הנראה, גם נוכח הכוונה לנכות את השכר כאמור. התאחדות התעשיינים פנתה לבית דין זה בבקשה למתן סעד נגד השביתה (סק"כ 54239-02-13) (להלן – ההליך השני בארצי). במסגרת דיון שהתקיים ביום 6.3.13 לפני הנשיאה דאז, השופטת ארד, הסכימו הנמל וההסתדרות על תקופת סטטוס קוו בת 60 ימים, שבמהלכה יקיימו הצדדים "מהלכי הידברות" מבלי שמי מהם ינקוט צעד חד צדדי. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. בהמשך, ביום 17.4.13, ביקשו הצדדים להאריך את התקופה האמורה עד ליום 6.6.13.
- נוכח דרישת הממונה על השכר, הודיע הנמל להסתדרות ולבית הדין על כוונתו לפעול לפי הנחיותיו של הממונה בקשר לתשלום השכר הראוי בעד תקופת העיצומים, וזאת בתום תקופת הסטטוס קוו שעליה הוסכם במסגרת ההליך השני בארצי. במסגרת זו, כך הודיע הנמל, הוא יפנה לבית הדין האזורי.
ההליך בבית הדין האזורי
- ואמנם, ביום 4.6.13 הגיש הנמל לבית הדין האזורי בקשת צד בסכסוך קיבוצי (להלן – בקשת הצד). בבקשת הצד עתר הנמל לסעדים הבאים:
"א. לזמן את המשיבים 1-5 ('המשיבים') ולקבוע כי העיצומים, הבלתי חוקיים, שננקטו על ידי עובדי הנמל המשתייכים לסקטור בתי מלאכה, מנהלי עבודה בבתי המלאכה, שירותי תפעול ומינהל ותפעול וציוד מכאני כבד, במועדים המצוינים בבקשה ננקטו במסגרת שביתה חלקית בלתי מוגנת, כהגדרתה בחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז – 1957, והיו בבחינת עיצומים בלתי חוקיים;