ב. לזמן את כל העובדים המשתייכים לסקטורים הנזכרים ברישא לבקשה זו אשר נקטו בעיצומים כמפורט ברשימות העובדים המצ"ב כנספח 1 לקבוע מהו שיעור השכר הראוי שיש לשלם לכל אחד מבין עובדי הנמל המשתייכים לסקטור בתי מלאכה, מנהלי עבודה בבתי המלאכה, שירותי תפעול ומינהל ותפעול וציוד מכאני כבד שנקטו בעיצומים במסגרת שביתה חלקית בלתי מוגנת;
ג. ליתן כל סעד אחר, ככל שימצא לנכון בית הדין הנכבד."
(הדגשות הוספו – א.א.)
עיון בבקשת הצד מעלה כי הנמל נסמך במסגרתה על הוראות סעיף 37ג לחיס"ע, שעניינו תשלום שכר בתקופה של שביתה חלקית "בלתי מוגנת" אצל מעסיק ב"שירות הציבורי", כהגדרת מונחים אלה בסעיף 37א לחוק האמור.
- למען הנוחות נצטט כבר בשלב זה את הוראת סעיף 37ג לחיס"ע, אשר קובע כי:
"(א) בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, מוסמך לקבוע, על-פי בקשת מעסיק בשירות ציבורי, שעובדיו במקום עבודה פלוני או כמה מהם קיימו או מקיימים שביתה בלתי מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה; משקבע בית הדין כך, לא יהיו העובדים המועסקים באותו מקום עבודה או כמה מהם, כפי שקבע בית הדין, זכאים אלא לשכר חלקי בעד העבודה שעשו בפועל בתקופת השביתה האמורה, בשיעור שקבע בית הדין לפי נסיבות הענין.
(ב) לא ייזקק בית דין אזורי לבקשה לפי סעיף קטן (א) לגבי הזמן שקדם לששה חדשים לפני הגשתה.
(ג) עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, 'שכר רגיל' – סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על-פי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה.
(ד) הפרשי שכר שמעסיק חב לעובד או שעובד חב למעסיק מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד – יראוהו כמקדמה שסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על 25% משכרו של העובד."
- משהצדדים המשיכו בהליכי ההידברות במסגרת ההליך השני בארצי, הושהתה הגשת תשובת ההסתדרות לבקשת הצד. לבסוף ומשהצדדים לא הצליחו להתקדם בסוגיית ה"שכר הראוי", הוגשה ביום 4.5.14 תשובת הצד של ההסתדרות לבית הדין האזורי (להלן – תשובת הצד).
במסגרת תשובת הצד העלתה ההסתדרות מספר טענות, שעיקרן: הכחשת העיצומים הנטענים; סילוק בקשת הצד על הסף מחמת שיהוי, התיישנות, מיצוי טענות הנמל בעניין זה במסגרת הליכים קודמים ובשל חוסר תום לב ואי היוועצות; על פי הנוהגים והנוהלים המקובלים בנמל אין מנכים שכר בשל עיצומים, שכן ממילא העובדים הנוקטים עיצומים נפגעים בפרמיה שהיא מרכיב גבוה בשכרם; בקשת הצד בלתי מכומתת ובלתי מפורטת; הנמל לא פעל בהתאם לחוזר הממונה על השכר; ההסכמה על צמצום תקופת הפרמיה, לפי הסכמי בתי המלאכה 2012, באה תחת ניכוי השכר בגין העיצומים, אם בכלל היו כאלה, לעובדי סקטור זה.
- ביום 13.5.14 התקיים דיון לפני נשיאת בית הדין האזורי, השופטת אורלי סלע. בדיון הסכימו הצדדים להמשיך ולהידבר. בסופו של יום, משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הגיש הנמל תגובה לתשובת הצד ובה התייחס לטענות השונות שהעלתה ההסתדרות (להלן – תגובת הצד).
בין היתר הרחיב הנמל בקשר למדדים שלפיהם נקבע היקף הפגיעה בעבודה בשל העיצומים בשלושת הסקטורים, ועוד טען כי: ההסכמה על צמצום תקופת הפרמיה לא באה תחת תשלום שכר ראוי בגין העיצומים; ביום 12.2.13 נמסרה לעובדים הודעה על הכוונה לנכות שכר ונוהלו מגעים בעניין זה עם נציגות העובדים; לאור ההסכמות בהליך השני בארצי עוכבה הגשת בקשת הצד, ולכן הבקשה לא התיישנה; גם אם עיצומי העובדים היו בבחינת "שביתה מוגנת", ניתן לשלם להם שכר ראוי בלבד; סוגיית השכר הראוי לא מוצתה בהליכים קודמים; לא הופרו נוהלים או נוהגים, ובכל מקרה אין בכוחם של אלה לגבור על הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.
- עמדת הממונה על השכר הוגשה הן בתשובה לבקשת הצד והן בתגובה לתשובת הצד. בעיקרו של דבר תמך הממונה בטענות הנמל והדגיש כי בעת עיצומים העובדים אינם זכאים כלל לתשלום פרמיה.
- ביום 18.1.15 הוגשה תשובת ההסתדרות לתגובת הצד של הנמל ולעמדת הממונה על השכר. ביום 22.6.15 התקיים דיון מקדים לפני סגן הנשיאה (כתוארו אז), השופט אילן סופר, ובהעדר הסכמה נקבע התיק להוכחות. ביום 16.11.15 נחקרו עדי הצדדים: מטעם הנמל - מר יורם יחזקאל, מנהל יחידת תכנון ובקרת משאבים בחברה החל מחודש דצמבר 2014 (להלן – מר יחזקאל) (בתקופה הרלוונטית שימש כעוזר למנהל הקודם) [מר יחזקאל העיד תחת הסמנכ"ל כהן, שתצהירו הוגש בתמיכה לבקשת הצד]. במהלך חקירתו הנגדית של מר יחזקאל, הגיש הנמל, ברשות בית הדין, את הדוחות היומיים ששימשו בסיס לדוחות הכלליים שהוגשו יחד עם בקשת הצד (מוצגים מב/1 ו- מב/2); ומטעם ההסתדרות - מר אבי אדרי, יו"ר האיגוד הארצי של עובדי התחבורה בהסתדרות (להלן – מר אדרי או יו"ר האיגוד אדרי), וגב' לוגסי, יו"ר המערער 4.
פסק דינו של בית הדין האזורי
- בפסק דינו סקר בית הדין האזורי את ההלכה הנוגעת לתשלום שכר לעובדים בתקופה בה נקטו שביתה, ובכלל זה עיצומים, ועמד על עקרון היסוד שלפיו בעת שביתה מושעה חוזה העבודה והעובד אינו זכאי עוד לשכרו ההסכמי, אלא ל"שכר ראוי" שהנטל להוכיח את שיעורו מוטל על המעסיק.
- בית הדין האזורי ציין כי הבקשה שלפניו מבוססת על הוראות סעיף 37ג לחיס"ע, אשר מסדיר את מנגנון תשלום השכר החלקי לעובד שנקט עיצומים (עבודה חלקית), במסגרת "שביתה בלתי מוגנת" אצל מעסיק ב"שירות הציבורי". בית הדין האזורי דחה את טענת ההסתדרות שלפיה העיצומים – אם בכלל ננקטו – אינם בבחינת שביתה "בלתי מוגנת", כהגדרתה בסעיף 37א לחיס"ע. בית הדין האזורי ציין כי אכן ניתנה הכרזה על שביתה לפי סעיף 5א לחיס"ע, אך:
"25. בענין זה נבהיר כי צד המוסר הודעה על סכסוך עבודה ובתוכה מקופלת ההודעה על הכוונה לפתוח בשביתה תוך 15 ימים, אינו יכול להיתלות בהודעה זו, ללא מתן התראה נוספת בחלוף של למעלה שנה. הודעה על סכסוך עבודה ובתוכה ההודעה על הכוונה לנקוט צעדים ארגוניים, איננה בגדר שיעבוד צף התלוי כעננה מעל ראשו של מעסיק. מתן ההודעה מאפשר זמן סביר שמכוחו יכול המעסיק להתכונן לקראת מצב בו תושבת העבודה במפעלו. בחלוף כשנה וחצי, לא יכול צד שנתן בעבר הודעה על סכסוך עבודה, להיתלות בה ולפתוח בעיצומים או שביתה ללא מתן הודעה לפני כן, ולצפות שהשביתה תחשב ככזו שהוכרזה כדין במובן זה שהשביתה מוגנת. במקרה בו חלף זמן רב מהמועד בו הוכרז הסכסוך, הצד שהכריז על סכסוך עבודה אינו נדרש להודיע על קיומו של סכסוך שוב, אך בוודאי שהוא נדרש לתת הודעה על מועד תחילת העיצומים או השביתה. מתן הודעה זו הינו חלק מחובת תום הלב החלה על הצד, כמו החובה לנהוג בהגינות ובשקיפות.
- משכך הם פני הדברים, הרי שגם בסקטור בתי המלאכה, השביתה אינה מוגנת, משלא נמסרה הודעה טרם תחילת העיצומים לחברה ולממונה [הכוונה היא לממונה הראשי על יחסי עבודה – א.א.]." (הדגשות במקור – א.א.)
- בהמשך פנה בית הדין האזורי לדון במספר טענות סף שהעלתה ההסתדרות, וקבע לגביהן כך:
- לאור הוראת סעיף 37ג(ב) לחיס"ע ומועד הגשת בקשת הצד (4.6.13), בית הדין לא יידרש לעיצומים שקדמו ליום 5.12.12 "מכאן שמושא בקשה זו הם רק העיצומים שננקטו מיום 5.12.12". על קביעה זו אין לפנינו ערעור מצד הנמל או הממונה על השכר.
- על פי הפסיקה, על המעסיק לפנות לבית הדין במהלך העיצומים או בסמוך לסיומם. במקרה זה, נוכח ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים במסגרת ההליך השני בארצי, אין לראות בפניית הנמל לבית הדין האזורי במועד שבו הוגשה בקשת הצד משום שיהוי החוסם את בירורה.
- ההליכים בקשר לסקטור המינהל – צווי המניעה והבקשה לי פקודת בזיון בית משפט, לא עסקו בשאלת השכר בתקופת העיצומים. כך או כך, הליכים אלה נמחקו ולכן כלל לא נדרשה בקשה לפיצול סעדים טרם הגשת בקשת הצד מטעם הנמל.
- יש לדחות את טענת ההסתדרות שלפיה נוכח התנהלות הצדדים בעבר, מנוע הנמל מלפעול לתשלום שכר ראוי. וכך נקבע בעניין זה:
"העובדה כי בעבר החברה לא ניכתה משכר העובדים ולא שילמה שכר ראוי בעת עיצומים, לא יכולה להקנות למשיבים כל זכות קנויה, להמשיך ולקבל שכר מלא, עת מדובר בהטבה שאין לה בסיס בדין. כאמור גם ההנחיות של הממונה על השכר מחדדות זאת, וקובעות מפורשות כי אין לשלם שכר למי ששבת, ומי שבוחר בעיצומים זכאי לכל היותר לשכר ראוי.