- טענת התובע בדבר אי קיום מו"מ
בכתב התביעה טען התובע כי התמורה שנקבעה בהסכם המכר התבססה על נתונים הופקו על ידי אנשי הכספים והנהלת החשבונות המרכזית של קבוצת אקסלנס, שסרו למרות בלעדית של דויטש ובירם.
לדבריו, דויטש ובירם שלטו בנתונים באופן בלעדי; קבעו את הפרמטרים וחישבו בלעדית את התמורה ששולמה לו.
עוד נאמר על ידי התובע, כי בעת המו"מ הציגו לו הנתבעים נתונים וניסו לשכנעו שהמחיר מבוסס על שוויה הנכון של גלובל.
נטען, כי בנסיבות שתוארו לא הייתה לו ברירה אלא לקבל את התמורה שהוצעה לו, על אף ומשום שהיה מודע לחליבת החברה על ידי הנתבעים וניצולה לטובתם הפרטית, תוך קיפוחו ופגיעה אנושה בעסקי החברה.
בתצהירו העיד התובע כי טיוטת הסכם המכר נוסחה לראשונה בסוף שנת 2006 על ידי בירם או מי מטעמו. בטיוטה נקבע מחיר שחישובו לא הוסבר לו על ידי בירם או דויטש.
התובע טען כי פנה אליהם בנושא המחיר ונאמר לו כי המחיר אשר "הועמד" על ידי בירם ודויטש, המוערך בכ- 8.8 מיליון ש"ח, הינו סופי ובבחינת "Take it or leave it".
מאחר והובהר לתובע כי נושא התמורה אינו נתון למו"מ המשיכו הצדדים לנהל מו"מ לגבי עניינים אחרים כגון: מנגנון ההתחשבנות. (סעיפים 75 ו- 79 לתצהיר).
בחקירתו חזר התובע וטען כי בעניין המחיר מדובר היה בהצעה חד צדדית של בירם וכי בירם לא היה מוכן לנהל מו"מ לגבי המחיר. (עמ' 66, 69 ו- 81 לפרוטוקול).
התובע ניסה לבצע הפרדה בין התמורה שנקבעה בהסכם המכר לגביה טען כי לא התאפשר לו לנהל מו"מ - לבין מנגנון ההתחשבנות לגביו טען כי ניהל מו"מ ובעניין זה אף צירף מספר טיוטות לתביעה הקטנה.
לטענתו של התובע "אני פשוט אמרתי חד משמעית שהגישו לי הסכם Take it or leave it אני חתמתי על ההסכם הזה כאשר ניהלתי מו"מ על פרטים מסוימים שלא הייתי מוכן להיות שותף להם, זה בתביעה הקטנה. ובזה סגרנו את העניינים..." (עמ' 81 לפרוטוקול).
עדות זו אינה אמינה עלי והיא אף לא עולה בקנה אחד עם המו"מ אשר התנהל בין הצדדים לעניין ההתחשבנות, כפי שעולה מהטיוטות השונות אשר צורפו על ידי התובעים בתביעה הקטנה.
אין כל היגיון בטענה כי נמנעה מהתובע אפשרות לנהל מו"מ לגבי התמורה הכוללת, בעוד שאין מחלוקת כי התנהל מו"מ לגבי מנגנון ההתחשבנות שהוא חלק בלתי נפרד ומשמעותי מהסכם המכר.
גם התחשבנות זו, כמו התמורה, מתייחסת לפעילות החברה עד יום 30.9.06, כאשר מאזן בוחן של החברה למועד זה היווה חלק מהדוחות הכספיים לצורך חישוב התמורה.
בהקשר זה אמינה עלי לחלוטין עדותו של בירם לפיה לא הייתה למעשה מחלוקת באשר לדרך חישוב התמורה.
כפי שכבר ציינתי לעיל, העיד בירם, ועדות זו הייתה אמינה בעיני, כי התובע פנה אליו וביקש לחלץ את חלקו בהון העצמי.
בירם העיד "הרפז שהוא בא אלי הוא ביקש לחלץ את חלקו בהון העצמי, הוא ביקש לצאת, הוא אמר – אני אם החברה הזאת הרווחיות שלה יורדת, לא צפויים לי לשנה דיבידנד, אני אין לי כסף מול אקסלנס אני רוצה לחלץ את ההון העצמי שלי, ואני יודע שהבעלות בחברה משתנה ואני רוצה שתוציא אותי זה מה שהוא ביקש." (עמ' 203 לפרוטוקול).
עדות זו נתמכה, כאמור, במזכרו של התובע - נספח 19.
בירם נשאל כיצד הוסכם המועד של ההון העצמי לצורך חישוב התמורה.
תשובתו הייתה כי הוא מניח שבאותו שלב הייתה "הסכמה יחסית סופית אז לוקחים את הדוחות הכספיים הידועים באותה עת" (עמ' 203 לפרוטוקול).
הסכם המכר נחתם בסופו של דבר בפברואר 2007.
בירם נשאל מתי ידעו על הדוחות הכספים של ספטמבר 2006, המצוינים בהסכם המכר.
תשובתו הייתה כי דוחות ספטמבר תקפים עד שמפרסמים את הדוחות הכספיים של דצמבר - בדרך כלל באפריל בשנה לאחר מכן.
בירם הבהיר כי כבר בנובמבר 2006 ידעו את המספרים של ספטמבר שכן אקסלנס השקעות הינה חברה ציבורית ובסוף נובמבר מפרסמים את הדוחות לציבור "אז בסוף נובמבר (2006 – ד.ק.) כבר ידענו את המספרים של ספטמבר (2006 – ד.ק.)" (עמ' 204 לפרוטוקול).
כלומר, ההון העצמי הרלוונטי אליו מתייחס הסכם המכר היה ידוע לכל הצדדים במועד החתימה על ההסכם.
בירם אף העיד כי חישוב התמורה היה חישוב מאוד פשוט והתבסס על ההסכמה שהייתה בין הצדדים בשנת 2000, כאשר הבסיס לחישוב הוא ההון העצמי.
"ההיפרדות הייתה לפי הון עצמי כי זה היה לפי דוחות כספיים, אז על זה עשינו שתי התאמות, זה הכל, זה החישוב שהוסכם הון עצמי פלוס שתי התאמות... זה היה מוסכם אני חושב שעל זה לפי דעתי לא היה אפילו עניין של דיבור. היה ברור לשנינו, ברור לשנינו שבסיס היציאה הוא לפי ההסכם שהיה ב-2003 הון עצמי ואנחנו באנו לקראתו, שגם עשינו התאמות מלמעלה, שנתנו לו בעצם שווי עתידי של מוצרים פיננסיים שעדיין בחיים" (עמ' 201 לפרוטוקול).
בירם חזר והעיד כי העקרונות הוסכמו "כמובן שידענו מה ההון העצמי של החברה הזאת, אז ידענו פחות או יותר על מה מדובר." (עמ' 202 לפרוטוקול).
את חלקו בהון העצמי רצה, כאמור, התובע לחלץ מהחברה.
עדות זו בדבר ההסכמה לעניין החישוב על יסוד ההון העצמי בצירוף התאמות מסוימות - אמינה עלי לחלוטין, הגיונית ומסבירה את העדר הצורך בניהול מו"מ לגבי עצם החישוב.
גם התובע אינו טוען למעשה כי המתודולוגיה איננה נכונה, אלא כי להון העצמי (שכל הנתונים לגביו היו ידועים לו) היה מקום להוסיף, בין היתר, את אותן עסקאות אשר נגזלו, לטענתו.