נראה כי לגרסתו של התובע בעניין קיומה של הצעה נגדית במחיר של 20 מיליון ₪, אשר עלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית – אין לתת משקל של ממש.
מסקנה זו תומכת אף היא בעדותו של בירם לפיה לא הייתה למעשה מחלוקת בעניין המחיר ודרך חישוב התמורה.
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי התובע שהוא מומחה בשוק ההון; בעל ניסיון מקצועי רב וארוך שנים; אשר כיהן כדירקטור ומנכ"ל בחברה והיה ער ומודע לכל נתוניה הכספיים ואף לטענות אשר הועלו על ידו במסגרת כתב התביעה והתצהיר (טענות הבלעדיות והגזל – אותן דחיתי לעיל) – הסכים וחתם ללא כל אילוץ, לחץ או חוסר ברירה למכירת מניותיו בהתאם לתנאים ולסכום שנקבעו בהסכם המכר.
סופיות הסכום והסכמתו של התובע קיבלה ביטוי מפורש בסעיף 4.3 להסכם המכר בו נקבע כי "התמורה האמורה על פי הסכם זה משקפת את הסכמת הצדדים למכירת כל מניות אלפא ביום 30.9.06 ומהווה סכום סופי ומוחלט ולא ניתנת לשינוי בהתאם להתאמות על פי האמור בסעיף 4.4 להלן".
די היה בכל האמור לעיל, כדי לדחות את תביעתו של התובע לתשלום סכום נוסף מעבר לסכום שנקבע בהסכם המכר.
עם זאת, אתייחס להלן גם לטענות התובע בעניין חישוב סכום התמורה.
- סכום התמורה
בכתב התביעה טען, כאמור, התובע כי מכר את מניותיו בערך שהיה רחוק מלשקף את ערכה של החברה, לאחר "חליבת גלובל וגזלת הפעילות העסקית שלה".
כמו כן, נטען על ידי התובע כי הוטעה במכוון על ידי אי גילוי נאות על ידי הנתבעים, בעיקר בכך שלא נאמר לו כי קיימת נוסחה לחישוב המחיר בהפעלת האופציה בעסקת הפניקס, תוך קביעה של מכפיל 12 של הרווח של קבוצת אקסלנס.
התובע טען כי אילו היו נתונים אלה בידו היה מצליח לקבל מחיר כפול מהמחיר בו מכר את מניותיו, וזאת בנוסף לסכומים שהיה אמור להנות מהם כבעל מניות אלמלא מעשיי הגזלה.
לדברי התובע, בחישוב מחיר המניות הראוי לטענתו, בסכום של 20 מיליון ₪, מחיר כפול מהמחיר בו מכר את מניותיו – לא אימץ מכפיל 12 אלא הסתפק במכפיל קטן בהרבה.
בשלב הגשת הראיות צורפה על ידי התובעים חוות דעתו של פרופ' אמיר ברנע (להלן: "פרופ' ברנע").
חוות הדעת ניתנה לגבי שוויה ההוגן של גלובל ליום 30.9.06, מועד הדוחות הכספיים אשר עמדו בפניי הצדדים בעת הליך מכירת אחזקות אלפא בול לאקסלנס צמיחה.
בחוות הדעת נאמר כי הערכת השווי כוללת הערכת נכסים של החברה אשר, לגרסת התובעים, הוסטו מהחברה באופן שאינו לגיטימי לחברות אחרות.
עוד הובהר, כי אין למעשה ויכוח לגבי המתודולוגיה הראויה להערכת שווי של חברה, שעיסוקה הוא תיווך פיננסי.
מקובל ששווי החברה הוא סכום שני המרכיבים הבאים: הון עצמי בהתאמות מסוימות לתאריך הערכת השווי ורווח נקי יציג כשהוא מוכפל במכפיל רווח ראוי.
אין גם ויכוח בין הצדדים לגבי מרכיב ההון העצמי המחושב על פי ערכו בדוחות הכספיים של החברה, ערב מועד המכירה.
השאלה שבמחלוקת היא חישוב מרכיבי הרווח היציג וקביעת מכפיל רווח ראוי.
פרופ' ברנע ציין את הנתונים אותם קיבל מאת התובעים.
מצג מהותי להערכת השווי אותו קיבל פרופ' ברנע מאת התובעים הוא, כי רווחיות החברה בשנת 2006 הושפעה מהסטת פעילויות על ידי הנתבעים.
לאור זאת, הוצבו בחישוב ההון העצמי רווחים שוטפים שהוסטו, לטענת התובעים, מהחברה בשנת 2006.
כמו כן, נלקחו על ידי פרופ' ברנע בחשבון נתוני החברה לשנת 2005 כנתונים יציגים.
עוד התייחס פרופ' ברנע למכפיל הרווח 4 בו השתמשה דרייבלט בחישוביה.
מכפיל זה אינו עקבי עם מעמד החברה בתחום עיסוקה ועם מכפילי הרווח שנקבעו בעסקת אקסלנס.
מכפיל הרווח היציג הראוי שנקבע בחוות הדעת הוא 7.
בסיכום חוות הדעת נאמר כי הערכת השווי מתבססת על מתודולוגיה בה הוערכה אקסלנס, תוך שימוש בפרמטרים נמוכים מהותית.
כמו כן, המתודולוגיה זהה לזו הכלולה בהערכת השווי של דרייבלט, תוך תיקון פרמטרים מסוימים.
השווי שנקבע לחברה הוא 58.1 מיליון ₪.
שווי זה מצוי בטווח האמצעי בין ההערכה הנמוכה של דרייבלט בסכום של 33.7 מיליון ₪ לבין השווי שהיה מתקבל לו היו מיישמים את הפרמטרים שנקבעו בעסקת אקסלנס שהוא כ-90 מיליון ₪.