47. דרישת החילוט בוטלה כעבור 7 ימים (ביום 12.3.08), לאחר חתימת ההסכם המשולש. אבינדר נטשה את הפרויקט עוד לפני דרישת החילוט ביום 3.3.08. אבינדר הודתה כי שיקים שלה חוללו בבנק, עוד לפני הדרישה לחילוט הערבויות, ולא הציגה הוכחה המעידה כי מדובר בטעות של הבנק, כטענתה. בנסיבות אלה, איני מקבלת את הטענה, כי דרישת החילוט, שהיתה בתוקף במשך 7 ימים בלבד (מיום 5.3.08 עד 12.3.08) גרמה לקריסתה. יוער, כי גם בחוו"ד לזר מטעם התובעות לא נאמר, כי סולל בונה אחראית לקריסתה הכלכלית של אבינדר. נטען, כי הקריסה נבעה "בין היתר" בשל התנהלות סולל בונה (עמ' 8 לחווה"ד), מבלי לציין את האסמכתא המוכיחה זאת, וכיצד חושב הפיצוי היחסי המגיע בשל כך. בנסיבות אלה, אני דוחה את הטענה בכל הנוגע לדרישת חילוט הערבויות ותוצאותיה.
ו. העברת הפרויקט לחב' סלים לאחם – תקופת העיכוב השלישית (חלק ב')
48. בתחילת מרץ 2008, חב' סלים לחאם נכנסה בנעליה של אבינדר והמשיכה את ביצוע הפרויקט על פי ההסכם המשולש.
סולל בונה טוענת, כי העיכובים העיקריים בביצוע העבודות התרחשו בתקופת סלים לחאם, בעיקר כתוצאה מאי-הקצאת כוח אדם ומשאבי בניה מספיקים.
התובעות מאשרות כי בפועל נגרמה התארכות בת 3 חודשים בביצוע הפרויקט בתקופת סלים לחאם – הנובעת, לדבריהן, מהעובדה שקבלנים וספקים רבים נטשו את העבודה באתר, וחב' סלים לחאם נדרשה לחתום עמם על חוזים על מנת להחזירם לפרויקט. בנוסף, קבלני המשנה הפסיקו לשתף פעולה, נוכח החזרת השיקים והתמוטטות חב' אבינדר וחלקם סירבו לחזור לעבודה. אינג' יוסי לזר קבע בחוות דעתו, כי התובעות זכאיות להארכת זמן של 3 חודשים בגין תקופת העיכוב השלישית.
49. אין חולק, כי עם חתימת ההסכם המשולש ביום 11.3.08 התחייבה חב' סלים לחאם להיכנס מיד בנעלי אבינדר, אולם רק בחלוף כחודשיים, בתחילת מאי 2008 החלה בביצוע עבודות בפרויקט. מר סלים לחאם העיד, כי התקשה באיסוף עובדים חדשים לאתר, לאחר שאלה נטשו את העבודות, עקב קריסתה של אבינדר. בחקירתו אישר, כי העבודה בפרויקט התחדשה כחודש וחצי לאחר חתימת ההסכם המשולש וטען כי היה מדובר בתקופת 'התנעה'.
50. מר סלים לחאם אישר כי בחודשיים הראשונים העבודה לא היתה יעילה והתקבלו התראות בנוגע לכך ממנהל הפרויקט סאפי אלשיך. סולל בונה טוענת, כי בפועל העיכוב היה אף עמוק מכך, ורק ביולי 2008 השלימה סלים לחאם את ההתקשרויות עם קבלני משנה וספקים, כמפורט בנספח ל"ב לתצהיר סלים לחאם.