מרבית תקופת העיכוב השלישית חלק ב' (עד קבלת טפסי 4) באחריות חב' סלים לחאם. משך תקופת העיכוב הרביעית (קבלת טפסי 5) לא הוכחה על ידי שום צד ולכן אין להתחשב בה לטובת צד זה או אחר.
במקום להתמודד עם הסכומים שהציגה התובעת, בחרה סולל בונה לטעון, שוב ושוב, כי המומחה הסתמך על נתונים שהוצגו לו, ללא בדיקה.
עובדה ידועה היא, כי מומחה המתבקש לערוך תחשיב מסתמך על נתונים שמזמין חוות הדעת מספק לו, שכן הנתונים אינם מצויים בידיעתו האישית. מר לזר נחקר באריכות על חוות דעתו, ואישר אמנם כי לא בדק את המסמכים ולא סכם את הסכומים, אלא נעזר ברואה החשבון של החברה (פרוט' מיום 9.2.17 עמ' 129 ואילך).
המומחה אף אישר במענה לשאלות בית המשפט, כי לא ערך אומדן של ההוצאות ולכן אי אפשר להתווכח אם האומדן סביר או לא סביר (עמ' 136 לפרוט').
95. אכן, בהתאם לפסיקה היה על התובעות להוכיח הוצאות בפועל של החברה בזמן ההתארכות הנטענת (ת.א (מחוזי חי') 1093/98 אנגל חברה לקבלנות נ' מ"י (30.11.05); ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ, פד" מז(5) 170 אליהם הפנתה ב"כ סולל בונה בסיכומיה).
יחד עם זאת, כאשר לא נעשה כל ניסיון להתמודד עם הנתונים שהציג לזר. המסקנה המתבקשת היא, כי חוות הדעת לא קרסה לחלוטין בנושא הגידול בהוצאות התקורה.
התחשיב שערך מר לזר מבוסס על ההנחה כי מדובר ב-17.5 חודשי תקורה. מסקנה זו אינה מקובלת עלי. יחד עם זאת, אני סבורה, כי אין להתעלם מהתקופה של 8 חודשים, אשר במהלכה נדרשה אבינדר להחזיק חלק מצוותי העבודה באתר, לצורך ביצוע העבודות המינוריות שהותר לה לבצע באותה עת. הוכח וגו'רג' אף אישר, כי לא הוחזקו כל הצוותים וכלי העבודה במקום, אלא הצוותים נותבו גם לפרויקטים אחרים של אבינדר.
בנסיבות אלה, אני קובעת, על דרך האומדנא, כי יש לזכות את התובעות בפיצוי בסך 400,000 ש"ח בגין הגידול בהוצאות תקורה באתר, כתוצאה מהתארכות הפרויקט למשך 8 חודשים בלבד.
גידול בעלויות תקורה חברה
96. המומחה לזר קבע בחוות דעתו, כי אבינדר, לרבות מנהליה, מהנדסים, הנה"ח ועוד מצאה את עצמה עובדת בפרויקט 18 חודשים נוספים (תקופה שחלקה לא אושר כאמור על ידי), ולכן היא זכאית לתוספת עלות תקורת חברה בסך 750,316 ש"ח. בחקירתו הנגדית הוסיף, כי מדובר ב-3% תקורת חברה.
סולל בונה טוענת, כי מדובר בכפל תביעה, כאשר אבינדר דורשת בסעיפים 2.1 ו-2.2 גידול בהוצאות תקורה בחברה ובאתר, לרבות עלות שכר רג'י שנכללת גם בסעיף 2.5 לחוות הדעת.
97. מדובר בטענה כבדת משקל, שהתובעות לא ניסו להתמודד אתה בסיכומי התשובה, אלא טענו כי הן חוזרות על האמור בסיכומיהן.
אני סבורה כי הצדק בעניין זה עם סולל בונה. הגידול בעלויות תקורה לא הוכח, ומדובר בדרישה בעלמא.
לפיכך אני דוחה את הדרישה לפיצוי בפרט זה.