אבדן רווח קבלני
98. בחוות דעת לזר נקבע, כי נמנעה מהתובעות אפשרות להרוויח רווח קבלני בשל התמשכות הפרויקט. מדובר בסכום של 1,955,555 ש"ח שנגזר מהשוואה לפרויקט דומה.
בחקירתו הנגדית הסביר מר לזר, כי בחישוביו הסתפק ברווח קבלני של 5% בלבד, למרות שהחברה מסרה לו כי התבססה על שיעור רווח של 8% (יוער כי בסיכומי התובעת חושב הסכום לפי 8% ורק לחילופין לפי 5% בסך של 1,257,142 ש"ח).
סולל בונה הציגה את חוות דעתו של רו"ח רוזנצוויג מטעמה, שהעיד כי הסתמך על נתוני רווח של חברות פרטיות, אותם לא פירט, ונמנע מלהתייחס לרווח הקבלני של סולל בונה עצמה. סולל בונה טוענת, כי הטענה בדבר אובדן רווח קבלני לא הוכחה, מעבר לכך שהתובעות לא הוכיחו את ההתארכות הנטענת.
טעות בידי סולל בונה, שכן ההתארכות הנטענת למשך 8 חודשים הוכחה, כנדרש.
99. אבדן רווח קבלני מחושב מהיקף הפרויקט, כפי שאישר גם מר רוזנצוויג, מומחה הנתבעת. מר רוזנצוויג העריך אותו ב- 2%-3% (פרוט' מיום 16.1.17 עמ' 77).
לא מצאתי מקום לפקפק בנכונות הרווח הקבלני בשיעור של 5% שקבע לזר. אמירתו של מר רוזנצוויג, כי מדובר ב-2%-3% אינה מבוססת על נתון בר– השוואה, לאור העובדה שלא היפנה לנתונים בחוות דעתו.
עלות הפרויקט הוערכה בסדר גודל של 26,400,000 ש"ח מתוך השוואה לפרויקט דומה. 5% רווח קבלני מתוכם מסתכמים בסך של 1,257,142 ש"ח, בהנחה שמדובר בהתארכות הפרויקט למשך 18 חודשים על פי לזר.
מאחר שקבעתי כי מדובר בהתארכות של 8 חודשים בלבד, המצויה באחריות סולל בונה אובדן הרווח הקבלני של 5% הוא כמחצית מהסכום הנ"ל, קרי 628,571 ש"ח.
עלויות נוספות של ציוד ואמצעי שינוע
100. בחוות דעת לזר (סעיף 2.4) נאמר, כי פיצול הפרויקט לשניים – בניינים 2,3 ולאחר מכן 1,4 חייב את אבינדר לבחור אמצעי שינוע אחרים מהמקובל לפרויקט רגיל של 4 בניינים (2 עגורני צריח). בפועל נעשה שימוש במשאבות בטון ומנופים ניידים, אותם שכרה אבינדר, והדבר חייב אותה לשאת בעלויות נוספות בסכום כולל של 541,289 ש"ח.
התובעות טוענות כי מר שפיגל, המומחה מטעם סולל בונה, ניסה לסתור את חוות דעתו של לזר, ללא הצלחה וסתר את עצמו בתשובותיו.
סולל בונה טוענת בסיכומיה, כי מדובר בכפל תביעה, שכן במסגרת עלויות התקורה כבר כלל המומחה את כל העלויות וההוצאות שהוצאו בפועל בפרויקט, ובכלל זה את העלויות עבור אמצעי השינוע. בנוסף, לא הוכחו גם הסכומים הנתבעים, ותחשיב לזר מבוסס כולו על נתונים שקיבל מהתובעות. לבסוף נטען, כי אבינדר השתמשה מלכתחילה במנופים ניידים, עוד קודם להחלטה לפצל את הבניינים, ועשתה כן גם בפרויקטים אחרים של סולל בונה.