נטישת הפרויקט
13. בניגוד לטענתו של ג'ורג', שהעיד כי אבינדר לא נטשה את הפרויקט, הוכח כי בסמוך ומיד לאחר אותה שיחה טלפונית שיזם ג'ורג' ביום 5.3.08, נטשה אבינדר את פרויקט 3000.
בסיכומיה מציינת אבינדר, כי קבוצת בילדקו המשיכה לעבוד בפרויקטים אחרים ולא עזבה אותם, כנטען ידי סולל בונה. מדובר בטענה שאינה חלק מהמחלוקת בתיק שהתנהל בפני, ולא היה מקום להרחיב לגביה. הרושם שנוצר הוא שהטענה נטענה לצורך יצירת אוירה של התנכלות מצד סולל בונה שלא כדין, למרות שהוכח כי בכל הנוגע לפרויקט 3000, תחושתה של סולל בונה כי הפרויקט נזנח על ידי אבינדר ואין באפשרותה להמשיך לבצעו - היתה תחושת אמת, שהתבססה על המצב בשטח.
כניסתה של סלים לחאם בנעלי אבינדר
14. ביום 11.3.08 נחתם הסכם בין סולל בונה מצד אחד, לבין אבינדר ובילדקו מצד שני, ובין סלים לחאם בע"מ, מצד שלישי (להלן: "ההסכם המשולש"), אשר במסגרתו נקבע, בין היתר, כי חב' סלים לחאם לוקחת על עצמה לבצע את כל הפרויקטים שהיה על אבינדר ובילדקו לבצע עבור סולל בונה.
בסעיף 3 להסכם המשולש נאמר:
"סלים מתחייבת לבצע את הפרויקטים, להשלימם ולמסור אותם לידי סולל בונה והכל בהתאם להסכמי פרויקטים.
סלים ובילדקו תהיינה אחראיות לקיום ההתחייבויות במשך תקופת הבדק בקשר עם כל אחד מהפרויקטים... סלים מצהירה כי היא מודעת למצב הפרויקטים והתקדמות העבודה בהם, נכון ליום חתימתה על הסכם זה, ואין לה ולא יהיו לה טענות בקשר עם מצב הפרויקטים, לרבות בכל הקשור ללקוחות הזמנים ו/או התמורה בגינם"
15. ביום 12.3.08, לאחר חתימת ההסכם המשולש, שלחה סולל בונה הודעות לבנקים בדבר ביטול דרישתה לחילוט הערבויות הבנקאיות.
בהערת אגב יצויין כי בכתב התביעה נטען כי ההסכם המשולש נחתם תוך כפיה, קיפוח וניצול ציני של מצבה של קבוצת בילדקו, ואף טומן בחובו סעיפים מקפחים שדינם להתבטל - טענה שלא הוכחה בפני. ההפך הוא הנכון. חב' סלים לחאם נחלצה לעזרתה של חב' אבינדר, עקב הקירבה המשפחתית בין ג'ורג' לבין מר סלים לחאם ולאור היכרותה הקודמת של סולל בונה עם חב' סלים לחאם ומנהלה מר לחאם, בעקבות פרויקטים משותפים נוספים שביצעו עבור סולל בונה במהלך השנים.
חב' סלים לחאם השלימה את פרויקט 3000, אך מועדי השלמת הפרויקט ואופן השלמתו שנויים במחלוקת ואתייחס אליהם בהמשך.
העיכובים בביצוע הפרויקט
16. ביצוע הפרויקט עוכב במשך חודשים ארוכים. להוכחת העיכובים, שלטענת התובעות אירעו שלא באשמתן, הוגשה מטעמן חוות דעת הנדסית של אינג' יוסי לזר. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי חוות הדעת הופרכה וקרסה לחלוטין, בעיקר בשל העובדה שלזר הודה בחקירתו, כי כלל לא בחן את השאלה המרכזית – מי אחראי לעיכובים. הנתבעת ביקשה להסתמך חווה"ד מטעמה למרות שגם בה התגלו סתירות ואי-התאמות.
כפי שיובהר להלן, נדרש ניתוח של העדויות והעובדות כדי להגיע לנתח את ארבעת תקופות העיכוב והגורם האחראי להן. טרויינתה של הנתבעת לגבי אינג' לזר, שלא קבע מי הגורם האחראי לעיכובים מיותרת, מאחר שההכרעה בה אינה מצויה בתחום מומחיותו אלא צריכה להיעשות על ידי בית המשפט.