רביעית, מתחוור, כי כוונת התובעת הייתה לחתום על הסכם בכתב. בשל כך, העבירה התובעת טיוטת הסכם ראשונית. דא עקא, שמדובר היה במסמך - הסכם שנחתם עם השוכרים הקודמים של הנכס, כאשר שמות הצדדים בה מחוקים, לרבות דמי השכירות, תקופת השכירות ועוד (ר' למשל עדותו של מר נח ביום 25 בספטמבר 2017, עמ' 2, ש' 3-4: "החוזה לא כלל את תקופת השכירות"). היינו, גם בכל הנוגע לשלב החלפת הטיוטות היו מצויים הצדדים בשלב בוסרי וראשוני שקדם אפילו להחלפת טיוטא לחתימה.
חמישית, התובעת הסתמכה בתביעתה על הודעת טקסט ששלח נציגה לנתבע 1 ביום
23 באפריל 2017 ובמסגרתה ביקש לדעת מתי אפשר להיפגש. ברי, כי אם היה בין הצדדים חוזה תקף ומחייב שנכרת, לא היה צורך בפגישה שכזו.
סיכום ביניים- טענת התובעת לפיה השתכלל בין הצדדים הסכם תקף בעל-פה נדחית. הדבר לא הוכח בראיות מספקות, והלכה למעשה הראיות שבפני אינן מלמדות על גמירות דעת או מסוימות.
משכך, לא הפרו הנתבעים הסכם כלשהו ולא קמה לתובעת זכות לפיצוי כספי בגין הפרת הסכם.
די היה בכך כדי לדחות את התביעה שמסתמכת על טענה לפיה נכרת הסכם בין הצדדים. למעשה, אין בתביעה טענות חלופיות וסעדים חלופיים למקרה וייקבע, כי לא נכרת הסכם.
האם נהגו הנתבעים בחוסר תום לב?
מבלי לגרוע מן האמור, ומאחר ובמסגרת כתב התביעה עלו טענות שונות בדבר חוסר תום לב אתייחס להלן לטענות אלה, על מנת לבדוק האם יש בטענות הכלליות אשר נטענו בהקשר זה, כדי להצמיח לתובעת סעד כלשהו.
במסגרת כתב התביעה נטען, כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב וגרמו לנזק בלתי הפיך לתובעת.
התובעת אף מפנה בעניין זה לפסק הדין בעניין ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289 (להלן: "פס"ד קל-בנין"), תוך שהיא טוענת, כי ניתן לעתור לקבלת "פיצויים חיוביים" למי שנפגע ממשא ומתן לרבות לאחר כריתת חוזה.
הגם שבמסגרת תביעה זו לא נתבע סכום פרטני ביחס ל-"פיצויים חיוביים" (התובעת חזרה בה מבקשתה לתקן את כתב התביעה), הרי שגם אם היה נתבע סכום שכזה, הרי שלטעמי הלכת "קל-בנין" אינה רלוונטית למקרה דנן, בשים לב לדבריו של הנשיא ברק באותו פסק דין, לאמור:
"18. במצב הדברים הרגיל התרופה בגין הפרת החובה לנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בתום-לב היא בפיצוי על הנזק שנגרם לנפגע מעצם הכניסה למשא ולמתן ("פיצויים שליליים"; "פיצויי הסתמכות"). עם זאת ישנם מקרים חריגים שבהם זכאי הנפגע לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם שעמדו לכרות לא נכרת ולא הוגשם ("פיצויים חיוביים"; "פיצויי קיום"). המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא שהמשא והמתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו".