13. גם מערער 2 – כונס הנכסים השני – משיג נגד הקביעה כי התרשל. איני מוצא מקום להאריך ביחס לטענותיו שכן התרשלותו מובהקת אפילו בהשוואה לזו של מערער 1. נתייחס אפוא לעיקרי הדברים, שחומרתם מרכזית ומלמדת בצורה ברורה על סטייה מסטנדרט ההתנהגות הראוי. בפתח הדברים נבחין – והבחנה זו חשובה גם להמשך הדיון – בין שני סוגים של פגמים שנפלו במעשיו של מערער 2. הסוג הראשון עניינו פגמים שהובילו לכך שיתרת דמי המכר הועברה לידי מתחזה, היינו פגמים בהליך זיהוי בין החייב על פי שטר החוב לבין המתחזה. הסוג השני עניינו פגמים שהובילו בסופו של דבר למכירת המקרקעין לידי הרוכשים, היינו פגמים בהליך הזיהוי בין החייב על פי שטר החוב לבין בעל המקרקעין – המנוח.
הפגמים מן הסוג הראשון עוסקים בהעברת הכסף לידי מתחזה. הבולטים שבהם – אי-נקיטת פעולות בירור כנדרש בנסיבות העניין ומסירת השיקים לידי המתחזה ללא כל הגבלה על עבירותם. אשר לבירור זהות המתחזה, הרי שהאחרון הזדהה לפני מערער 2 באמצעות דרכון שמספרו שונה ממספר הדרכון שצוין על גבי שטר החוב, וכבר בכך די כדי להדליק נורת אזהרה בוהקת במיוחד. נזכור כי מערער 2 החזיק בסכום כסף נכבד
--- סוף עמוד 21 ---
ביותר עבור אדם שאותו לא פגש מעולם, והנה מופיע אותו אדם ומציג תעודת זיהוי הנושאת מידע שונה מזה שכתוב על שטר החוב שעמד ביסוד כל הליך מכר המקרקעין. דומה כי על רקע הנסיבות שתוארו היה נדרש בירור נרחב יותר, גם לו הייתה התאמה בין מספרי הדרכון השונים. עניין זה מעצים את המחדל ביחס לאי-הגבלת עבירות השיקים, שהייתה עשויה לטרפד לחלוטין את גניבת הכסף על ידי המתחזה (ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, [פורסם בנבו] פסקאות 33-31 (22.6.2014) (להלן: עניין וגנר)).
הפגמים מן הסוג השני עוסקים בהשלמת הליך המכר ורישום המקרקעין על שם הרוכשים, מבלי לערוך זיהוי נאות בין החייב על פי שטר החוב לבין המנוח – בעל המקרקעין. מערער 2 היה בוודאי מודע, כמו מערער 1 לפניו, לקושי הרב לזהות בין בעל המקרקעין ובין החייב על פי שטר החוב. קושי זה נבע מכך שבפנקס הזכויות נרשם שמו של המנוח בלבד. העיקר כאן הוא שמערער 2 היה היחיד שידע כי אף גורם לא ביצע את פעולות הזיהוי הנדרשות, שהן בגדר קו ההגנה הראשון על הזכויות – בניגוד לרשם המקרקעין ולמערער 1. רשם המקרקעין ציין כי סבר שראש ההוצאה לפועל ביצע את פעולות הבירור הנדרשות ואילו מערער 1 פרש מתפקידו ככונס נכסים מפני שלא היה יכול לבצען. לעומת שני אלה, מערער 2 ידע כי לא בוצע הליך זיהוי, ולמרות זאת המשיך בהליכי הכינוס והרישום, מבלי ליידע את רשם המקרקעין על כך שלמעשה לא בוצעו כלל הליכי הבירור הבסיסיים ביחס למכר המקרקעין במסגרת ההוצאה לפועל. כך למרות שמערער 2 היה היחיד שפגש את החייב על פי שטר החוב (שהתברר כמתחזה), ויכול היה לבקש בהזדמנות זו ראיות המוכיחות קשר בינו לבין המקרקעין. חלף זאת, בחר מערער 2 להודיע לרשם המקרקעין כי אינו יכול לספק מסמכים המעידים על זהות בין החייב לבין בעל המקרקעין בהעדר שיתוף פעולה מצד החייב. הוא אף הגיש תצהיר שממנו ניתן להבין כאילו יש לו ידיעה אישית, בעקבות פגישתו עם החייב או בעקבות פעולות שבוצעו בהליך ההוצאה לפועל, שאכן יש זהות בינו לבין בעל המקרקעין. כללו של דבר – מסקנת בית המשפט המחוזי בעניין אחריותו של מערער 2 לנזקי יורשי המנוח מבוססת היטב ואין כל מקום להתערב בה.
ד(3). אחריות רשם המקרקעין