30. ידענו אפוא מפיו של המפקח על התעבורה, כי רחוב בר-אילן הינו "עורק תנועה ראשי", וכי "לא יעלה על הדעת" לסוגרו לא בשבתות ולא בכל מועד אחר. תרגום הדברים לענייננו הוא, שרחוב בר-אילן הוא רשות הרבים. ואין הוא רשות הרבים אך במובנו הפורמאלי של המושג. שהרי גם אותן סמטאות בין הבתים רשות הרבים הן. רשות הרבים הוא במובנו המהותי של המושג. הוא הלוז של רשות הרבים, ועליו נאמר כך: אם רחוב בר-אילן אינו רשות הרבים – הרבים בה"א הידיעה ובהדגשה רבתי – רשות הרבים מה היא, לא ידעתי. רחוב בר-אילן אינו חצרם הפנימית של המתגוררים בו ובסביבתו. רחוב בר-אילן אינו שייך למי שהתיישבו בסמוך לו. רחוב בר-אילן אינו רחוב פנימי בשכונה של שומרי-מצוות. רחוב בר-אילן אינו רשות היחיד. רחוב בר-אילן הוא רשות הרבים – במובנו האמיתי של מושג רשות הרבים – ולכל יחיד ויחיד יש זכות שווה בו: למי שגרים בסמוך לו ולמי שאינם גרים בסמוך לו. רחוב בר-אילן הוא דרך המלך, ובדרך המלך ירכוב המלך וירכוב כל העם. המפקח על התעבורה לא הותר לו – בשם הכלל – לכפות על היחיד שלא לעשות שימוש בדרך המלך למטרות שדרך המלך יועדה להן. החוק לא התיר לו, לא מפורשות ולא מכללא, לכפות על היחיד המצוי ברשות הרבים דרך התנהגות המוכתבת מן הדת. רשות הרבים חייבת וראוי לה שתישאר רשות הרבים.
31. לא בכדי כינה המפקח על התעבורה את רחוב בר-אילן "עורק תנועה ראשי". עורק הוא צינור-דם הנותן חיים לאדם. ורחוב בר-אילן הוא עורק תנועה ראשי. בהחליטו
--- סוף עמוד 145 ---
כפי שהחליט לסגור את הרחוב לתנועה, פגע שר התחבורה בעיקרון קונסטיטוציוני שהוא נעלה על ממשלה. בוודאי נעלה הוא על המפקח על התעבורה. העיקרון הוא זה, שרשות ממשל ומינהל אסורה היא בהצרת דרכו של יחיד המצוי ברשות הרבים, מטעמים הנגזרים מן הדת באשר היא וממצוות הדת בתורת-שכאלו. אכן כן: מותרות הן רשויות בנות-סמך להביא במניין שיקוליהן שיקולי-דת אף-הם, אך זאת רשאיות הן לעשות במידה ובמשורה, בשולי שיקול-הדעת ולא במרכזו. בענייננו-שלנו סטה שר התחבורה מן המותר: בתתו משקל מכריע לשיקולים הנגזרים מן הדת, ובהטילו את מצוות הדת – בלא היתר – על רשות הרבים, על כביש עורקי המצוי בבעלותו של הכלל ולא בבעלותם של המתגוררים בו או בסמוך לו.
והיה אם ישאלוני מחר: ומה בין ענייננו-שלנו לבין פרשת בית הכנסת "ישורון" [1] או פרשת ברוך [2]? אף אני אשיב ואומר: יש אומרים: כמות עושה איכות. כשאני לעצמי, ספק בעיניי אם כך הוא. ואולם זאת אדע, שלא הרי כמות גדולה כהרי כמות קטנה, ויש שקש ישבור את גב הגמל. בשני תקדימים אלה שהזכרנו, המדובר היה בכמות קטנה; לא בזוטי-דברים, אמנם, אך בכמות קטנה. בענייננו המדובר הוא בכמות גדולה, גדולה מאוד. אכן, גם בפרשת ברוך [2] כונה הרחוב שקטע ממנו נסגר "כביש עורקי", אך מעבר לכינויו כך לא שמענו עליו דבר. זאת שמענו מפי בית-המשפט, שהנפגעים מן הסגירה יהיו כחמישים בעלי מכוניות פרטיות. ואלה החמישים כנגד אלפים-אלפים בענייננו-שלנו.