השר תמך את יתדותיו גם בהמלצות ועדת שטורם. ועדה זו הוקמה על-ידי עיריית ירושלים, ולא על-ידיו. מטרתה הייתה להגיע לפתרון של פשרה שאינו זהה בהכרח לפתרון השיפוטי. יש משקל מסוים להמלצות הוועדה אם כי נתברר שפרוטוקולי הדיון שלה לא נשמרו. אף נתברר בדיעבד, כי לאחר ששר התחבורה הקודם סירב לסגור את רחוב בר-אילן לפי ההמלצה, נסגרו כמה רחובות שוועדת שטורם החליטה שיישארו, בשלמותם או בחלקם, פתוחים. סגירת רחוב בר-אילן לא תהא תואמת אפוא את הצעות ועדת שטורם במלואן.
גם הפתרונות שאותם הציעו חברי ועדת צמרת הם פתרונות של פשרה שאינם תואמים בהכרח את הפתרון השיפוטי. השר בחר לשלות ממכלול ההצעות שהוגשו לו את המסקנה שאין הוועדה שוללת בכל הנסיבות את סגירת רחוב בר-אילן, אך לא היה מוכן לקבל את התנאים שחלק מחברי הוועדה התנו בעניין זה. השאלה אם השר היה רשאי לעשות כן תידון בסמוך. כפי שיתברר להלן קיים משקל מסוים גם למסקנה זו.
לפני קבלת החלטתו של השר הוא נתן דעתו גם לעמדתו של המפקח על התעבורה, כעולה ממכתבו של האחרון מיום 6.11.1996 (המוצג מש/6 לתצהירו של השר). מהאמור במכתב זה יוצא, שהנתונים התעבורתיים שהיו בידיו לא נשתנו, למעט העובדה ששיעור המשתמשים ברחוב בר-אילן בשבתות לעומת המשתמשים בו בימי חול קטן מכפי שסבר בעבר. המפקח על התעבורה קבע במכתבו גם שרחוב גולדה מאיר "מהווה חוליה חיונית ברשת הרחובות הזמינה בשעות שבהן יסגר רח' בר-אילן" וכי תותר התנועה בשבתות ברחוב יפו לשני הכיוונים ועל-ידי כך ייפתח ציר תנועה נוסף ונוח למשתמשים בשבתות, המאפשר גישה נוחה לכביש מס' 1 ומשם לשכונות הצפוניות של ירושלים.
בכל החומר שהיה לפני שר התחבורה לא נכללו כל נתונים לגבי התושבים החילוניים של רחוב בר-אילן ולגבי מבקריהם וגם לא נכללו כל המלצות לגבי האופן שבו יש לשמר את זכויותיהם. נתונים כאלה מצויים בעתירה שהוגשה בבג"ץ 5434/96, אך מטבע הדברים שבחינתם מחייבת בדיקה עצמאית של המפקח על התעבורה. נתונים על פגיעות קונקרטיות בתושבים חילוניים כתוצאה מסגירת רחוב בר-אילן מצויים אך לגבי שניים מהעותרים בבג"ץ 5090/96; גם לא נאמר דבר בחומר שהיה לפני השר, לגבי פועלם של איומים והתנכלויות על יישומן של ההמלצות שהיו לפניו, והנושא לא הועמד לפניו כמרכיב בהחלטה או באופן יישומה.
--- סוף עמוד 165 ---
7. האם החלטת השר היא ראויה?
בראשית הדיון בפרק זה ברצוני להקדים שתי הערות: ההערה הראשונה היא שהשאלה העומדת לפנינו אינה מהי ההחלטה שאנו היינו מקבלים לו היה עלינו לקבל החלטה, אלא אם קיימת עילה שבדין להתערב בשיקול-דעתו של השר. לעניין זה יש בידיו מרווח של פעולה. ראוי לנו לשקול התערבות בשיקול-דעת זה רק אם השר התעלם מגורמים מרכזיים שבהם היה עליו להתחשב או אם סטה באופן קיצוני מהמשקל היחסי הראוי של הגורמים שהיה עליו להביאם בחשבון. ההערה השנייה היא שבמקרה הנוכחי אין מתעוררת שאלת ההתנגשות בין מדינת ישראל כמדינה יהודית לבין מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שהרי השר ראה להשתית את החלטתו אך על השיקול שיש להבטיח לתושבי רחוב בר-אילן את הזכות להתפלל ללא הפרעה בשעות שנועדו לכך. אפשר אפוא להפעיל שיקול כאמור (בין שהוא קביל ובין שלאו), גם לו היה מדובר – על בסיס שוויון הנתונים – בבני דת אחרת, מוסלמים או נוצרים.